התובע רכש ג'יפ מרצדס בעקבות מודעה בלוח פוקוס, בה נרשם כי הרכב נסע 82,000 ק"מ, ולאחר שהמוכר מסר לו כי הרכב הינו "יד רביעית". בהסכם ביניהם נקבע כי התובע ישלם תמורת הרכב 57,500 שקלים וכן ימסור למוכר רכב אחר שבבעלותו.

לטענת התובע, לאחר הרכישה, כשביקש להעביר בעלות במשרד הרישוי ,התברר לו, כי הוא "יד שביעית" על הרכב, ובבדיקה שערך במוסך מורשה, אף התברר כי מד האוץ שונה, וכי הרכב נסע מספר קילומטרים גבוה בהרבה מזה שציין המוכר. בעקבות גילויים אלה, הגיש התובע תלונה במשטרה על הונאה וזיוף, ופנה למוכר בבקשה לבטל את העסקה ולקבל פיצוי.המוכר סירב, וטען כי אינו יכול לבטל את העיסקה, בין היתר מאחר ורכבו של התובע, נמכר לצד שלישי.

התובע דרש פיצוי של 30,000 בגין מצג שווא במכירת הרכב, אם כי לא ביקש לבטל את העסקה כולה.

המוכר טען, כי אמר לתובע בעת ניהול המו"מ, כי אינו יודע איזו יד הרכב מאחר שהרכב רשום על 'תו סוחר' וכי אחיו הוא שרכש את הרכב ממגרש מכוניות. לעניין הקילומטראז' טען, כי לא ידע כי מד האוץ שונה, ומשגילה על השינוי המליץ לתובע להגיש תלונה במשטרה, ואף הציע לו לקבל חזרה את הרכב בתמורה למחיר מחירון, אך בהיעדר ראיה בדבר הזיוף של מד האוץ, הדבר לא נעשה.

שתי טעויות מהותיות בעסקה

השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבלה את התביעה וקבעה, כי התובע זכאי לפיצויים בגין מצג שווא, ובגין הפרת חובת תום הלב.

נקבע, כי הוכח שהרכב אינו בעל נתונים זהים או אפילו קרובים לנתונים עליהם הסתמך התובע בעת ביצוע העסקה, על סמך הכתוב במודעה והצהרות המוכר בעת המכירה.

בנסיבות אלו, כך נפסק, היו שתי טעויות בעיסקה: הן בנוגע למד האוץ והן בנוגע למס' הבעלים על הרכב. מדובר בנתונים מהותיים לעיסקה אשר לו היה התובע יודע אודותיהם, היה נמנע מהתקשרות בעסקה זו. בנוסף, נהג המוכר בחוסר תום לב כאשר מכר את רכבו של התובע סמוך למועד הדיון בתביעה, ובכך מנע את האפשרות להשיבו לידי התובע.

לעניין הפיצוי נקבע, כי בהתחשב בכך שהתובע לא הוכיח את ההפרש בין מחירו הריאלי של הרכב לבין מחיר רכישתו, ומנגד בהתחשב בהתנהלותו של המוכר, זכאי התובע לפיצויים של 18,000 שקלים וכן להוצאות משפט של 1,000 שקלים.

לפסק הדין בעניין ציון מרדכי ויצמן נ' עדי אמיר