בתחילת הקיץ האחרון, כששרה בראון ניגשה לעצב את קולקציית סתיו-חורף הנוכחית, היא לא תכננה להוציא מתחת ידה קולקציה נפרדת לגברים. "זה קרה באופן אורגני תוך כדי העבודה על קולקציית הנשים", היא אומרת. הרעיון לקולקציית גברים הבשיל בראשה זמן מה, לעדותה, אולם רק באחרונה היא חשה מוכנה לעשות את הצעד הזה. "פתאום הרגשתי שזה יהיה נכון לתרגם דגמים מתוך קולקציית הנשים למלתחת הגברים", היא אומרת.

בלי חידושים גדולים

התנועה על הציר שבין הנשי לגברי אינה זרה לבראון. זה התחיל עם דגם מכנסי "צ'ארלי" הרחבים שעיצבה בעונה הקודמת בהשראת דמותו של צ'ארלי צ'פלין ושזכו לביקוש בקרב קהל הגברים, והסתיים במיני קולקציה שכוללת שמונה דגמים: קרדיגן בגזרה קלאסית עשוי צמר דקיק, חולצת טי ארוכת שרוולים שצלליתה מוארכת, סוודר גולף צמרי בגזרת אוברסייז מלבנית, חולצת פסים דקיקים בכחול ולבן, מכנסי טרנינג אפורים עשויה כותנה מעורבת בצמר, סווטשירט ריב במרקם קטיפתי ולו צווארון גולף שניתן לכיווץ בשרוך ומעיל רוח אוורירי מאריג פרשוט דק. "בלי חידושים והמצאות גדולות," מעידה בראון על האוסף שהרכיבה. "משהו פשוט וכיפי".

התזמון של בראון אינו ייחודי. לאחר מספר עונות שבהן שילבה פריטי לבוש גבריים במובהק בקולקציות הנשים שעיצבה, השיקה העונה גם המעצבת מאיה בש מיני קולציה שמיועדת לגברים. היא כוללת פריטים במראה נינוח, כמו למשל סריג כותנה דו-צדדי, בלבן ואפור, שאותו ניתן ללבוש בשני אופנים שונים, או חולצות טי מודפסות שנחתכו בגזרה ישרה וארוכה מעט מן הרגיל, לצד דגמים בסגנון מוקפד יותר כמו חולצת כפתורים מפוספסת, מעיל גשם ארוך מאריג כותנה גס וז'קט שחור קצר ומבהיק שכולל צווארון סיני ורוכסן מתכת כסוף שמפלח אותו בגבו.

תצלום: תומר אפלבאום
מתוך קולקציות הגברים של 1. רוני בר 2. שרה בראון 3. אפרת קסוטו

המלתחה שמציעה רוני בר מדי עונה מיועדת, בחלקה לפחות, לנשים וגברים כאחד. בקולקציה שעיצבה לקראת החורף הנוכחי, הצביון הנשי החדש שהתבלט בה חידד את הפער בין הדגמים השונים. עתה, לצד פריטי היוניסקס, כמו למשל צעיף כותנה סרוג בדוגמת כאפייה בגוונים של שחור ולבן, אפשר להבחין בפריטים שנושאים אופי גברי מובהק. מכנסי בייבי קורדרוי בגזרה גברית רחבה, בגוונים של אפור אבן או שחור הם דוגמה מייצגת לכך. חולצת סריג דו צדדית נוצרה אף היא בפרופורציות גבריות גדולות. למעשה, כל זוגות המכנסיים שעיצבה בר, לרבות מכנסי הקטיפה הצרים בגוונים של אפור או סגול לילך, יתאימו לקהל של גברים, או ליתר דיוק לבחורים צעירים בעלי מבנה גוף גבעולי.

הזליגה של שלוש המעצבות הצעירות לעבר עיצוב בגדי גברים אינה מפתיעה כלל לנוכח המראה האנדרוגיני שהן מקדמות. שעה שבקולקציית הנשים הן מנסחות מראה קשוח במקצת, את בגדי הגברים שהן מציעות כעת אפשר למקם בקצה העדין והמתוחכם של הסקאלה. לעומתן, מאיה נגרי ידועה במלתחה הנשית והבשלה שהיא מעצבת לנשים בוגרות. לפיכך בחירתה לכלול בקולקציה שעיצבה העונה דגם אחד של סוודר כותנה בסריגה פתוחה, בגוונים של אפור בהיר או שחור, היא מפתיעה למדי. לדבריה הוא נולד כמעט כבדרך אגב, מתוך רעיון שהיה לה בנוגע לפריט הלבוש האידיאלי לגברים העונה. "מגיעים אלינו לחנות גברים רבים שמלווים את נשותיהם ושואלים מתי כבר יהיו בגדים גם בשבילם", היא אומרת, ומוסיפה מיד כי מדובר בניסיון בלבד. "אין לי כוונות לעצב בגדי גברים בשלב זה ואני לא בונה על הקהל הזה. אני סומכת על החושים העסקיים שלי שאומרים לי שזה לא יהיה כדאי".

אגוז קשה יותר לפיצוח

שאלת הכדאיות הכלכלית היא קריטית בשביל המעצבים, בפרט כשמדובר בבגדי גברים. קהל זה נחשב בכללותו לאגוז קשה יותר לפיצוח ונוח פחות לפיתוי בכל הנוגע לאופנה, אף שבשנים האחרונות מאפיינת אותו מגמת התעוררות. מספרם של הגברים הצעירים שמתעדכנים בנעשה בעולם האופנה ונכונים להשקיע מזמנם וממרצם בליטוש הופעתם החיצונית הולך וגדל. זה אמנם ניכר גם בהיצע של רשתות ההלבשה, שגדל בהתאמה ("מנגו" הספרדית ו"הוניגמן" הישראלית הן שתי רשתות שהשיקו באחרונה קווי הלבשה נפרדים לגברים), אולם היצע זה לא יכול להחליף את בגדי המעצבים הייחודיים שמיוצרים בסדרות קטנות. בשביל צרכן האופנה החדש, שאינו מעלה על דעתו ללבוש חליפות מחויטות מחד ואינו מתרשם מתרגומי הטרנדים העדכניים שמציעות רשתות אופנה כדוגמת "זארה" או "קסטרו", האוספים הללו מציעים אפשרויות חדשות שלא היו קיימות בישראל עד כה.

ובכל זאת, מעצבים מקומיים שהתמקדו בעיצוב בגדי גברים התקשו לבסס לעצמם קהל לקוחות נאמן, ועד כה לא צמח כאן דור חדש של מעצבי בגדי גברים (פרט אולי למקרה הבודד של אלה אייזנברג ממזון רוז', שמציעה מלתחה מחויטת בסגנון עדכני וצעיר). גלעד יונה הוא דוגמה בולטת מן הזמן האחרון למעצב כזה שפרש מן התחום בתום שלוש עונות של פעילות: בהעדר בוטיקים שמיועדים לבגדי גברים בלבד, הפריטים שעיצב שווקו בבוטיקים לבגדי נשים (בהם הבוטיק של שרה בראון), ונרכשו בעיקר על ידי נשים. המקרה הפרטי של יונה הוא הוכחה נוספת לכך שהסתמכות על קהל של גברים בלבד אינה משתלמת מבחינה כלכלית. משום כך, המתכונת שבה פועלות מעצבות כמו בראון, בש ובר (שדומה לזו של המעצבת הוותיקה דורין פרנקפורט) יכולה דווקא להוכיח את עצמה כמשתלמת - לאחר שביססו לעצמן שם באופנת הנשים וקבצו סביבן קהל נאמן של לקוחות נשים, הן יכולות להתרחב כעת לעיצוב של בגדי גברים.

מתוך קולקציות הגברים של 4. מאיה נגרי 5. דניאלה להבי 6. מאיה בש.
שינויים בהרגלי הצריכה?

עם זאת, חשוב לזכור שהניסיונות החטופים בעיצוב בגדי גברים של מעצבים ותיקים כעידו רקנאטי ומירית וינשטוק לא היו מעודדים במיוחד: שני המעצבים, שיצרו בקיץ האחרון אוספים קטנים של בגדי גברים, בחרו שלא להמשיך בזה העונה. לדברי רקנאטי, אף שאוסף בגדי הגברים שיצר נמכר במלואו, "הבנתי שאי אפשר לעשות חצי דרך וליצור קולקציה לגברים כלאחר יד", הוא אומר. "קהל הגברים ראוי שיתייחסו אליו במלוא תשומת הלב. רוב הגברים יעדיפו להרכיב מלתחה שלמה במקום אחד, והם יהיו פחות נלהבים לכתת רגליהם בין הבוטיקים השונים בחיפוש אחר זוג מכנסיים שיישא חן בעיניהם, ולאחר מכן להתאים לו חולצה במקום אחר" הוא אומר, ומפנה את תשומת הלב להבדל מהותי בהרגלי צריכת האופנה בין נשים וגברים.

פרקטי זה יפה?

הבדלים נוספים, כמו למשל העובדה שרוב הגברים מעדיפים פרקטיות על פני עיצוב מרהיב בעוד שנשים רבות מוכנות לשלם סכומי עתק בשביל פריטי לבוש נחשקים ולא שימושיים, מעמידים את סיכויי הצלחתן של קולקציות הגברים החדשות בסימן שאלה גדול. לפי שעה, לא ידוע כיצד יגיב קהל הגברים לבגדי החורף הקלילים שמציעות המעצבות הללו. האם מעילי הכותנה הדקים ונטולי הבטנה ישבו את לב הקונים הפוטנציאליים, או שמא גבר אמיתי יעדיף בכל מקרה מעיל צמר מחמם באמת? באיזו מידה יתפתה צרכן האופנה הממוצע להשקיע סכומי כסף גבוהים בבגדי מעצבים שעה שרשתות האופנה מציעות פריטים דומים במחירים נוחים יותר?

נראה שהפנייה העכשווית אל קהל הגברים אינה בלעדית לתחום ההלבשה, ותחום האביזרים הנלווים מתאפיין אף הוא בהתעוררות דומה: דניאלה להבי משיקה בימים אלה קולקציה מצומצמת של תיקים וארנקים שמיועדת לגברים בלבד, ושוקדת גם לפתח קו הנעלה ייעודי לגברים; יעל רוזן מהמותג "כיסים" שילבה בקולקציית החורף הנוכחית כמה דגמים של תיקי גברים, בהם תיק שליחים מעור שנישא בהצלבה באמצעות רצועת בד קלועה או תיק לנשיאת מחשב יד; ובקולקציית התכשיטים לגברים שיצרה אפרת קסוטו העונה אפשר למצוא בין השאר חפתים בציפוי זהב 24 קראט, משובצים בפנינים ובאבני חן, סיכות לדש, שעוני כיס עם שרשרת וטבעות חותם.

מוקדם עדיין לקבוע את סיכויי ההצלחה של קולקציות ההלבשה המצומצמות של המעצבות הצעירות שמגששות כעת את דרכן אל לבו של קהל הגברים. מטבען הן מיועדות לפלח מסוים של חובבי אופנה, ואינן מתיימרות להתחרות בהיצע של רשתות ההלבשה או להחליף את עיצוביהם של מעצבי בגדי גברים מבוססים כדוגמת דורון אשכנזי או גרשון ברם, שפונים בעיקר לקהל מבוגר ואמיד יותר.

על רקע פרישתו של ברם לאחרונה מעיצוב בגדי גברים אחרי 13 שנים שבהן פעל בתחום, ולאור הצטרפותן של מעצבות צעירות שמעדכנות את קוד הלבוש הגברי בהתאם לרוח התקופה, מתחדדות התמורות שחלו בשנים האחרונות באורח הלבוש של גברים בני הדור הצעיר ודור הביניים. אותו קהל, שעוסק במקצועות חופשיים ומבלה את רוב זמנו בבתי קפה מול המחשב הנייד ואינו זקוק ללבוש מחויט רשמי כדוגמת זה שמציעים המעצבים הוותיקים, יוכל למצוא באוספים הללו מענה הולם לצרכיו. סביר להניח שמלתחה החדשה שירכיבו תתאם מאוד באופיה את זו של בנות זוגם, ולעתים אף תוכל לשמש אותם במשותף.