אין ספק שעם חנות חדוות היצירה נדחקת הצידה ובעל כורחם הופכים היזמים לאנשי עסקים זעירים ופחות למעצבים יצירתיים. הרצון להתרכז ביצירה עצמה מביא לא מעט מעצבים לפתוח את העסק שלהם בביתם הפרטי, הרחק מן הקהל הרחב והלא מפולח, במקום בו הם אלה שיקבעו מתי תיפתח ותיסגר החנות וכמה לקוחות יכנסו.
כשאורנה שאול, בעלת בוטיק הוינטג' ובגדי היד שניה "Vanity", החליטה לפתוח מקום משלה היה לה ברור שזו לא תהיה חנות סטנדרטית, אלא מקום עם קונספט שונה בו היא תוכל לתת ללקוחות שלה חווית קנייה של ממש. "המטרה שלי הייתה לחזור אחורה לתקופה בה לקוחה הייתה מגיעה לתופרת הפרטית שלה וקיבלה את מלוא תשומת הלב", אומרת שאול, "בשביל הלקוחה שמגיעה לבית שלי מדובר בסוג של בילוי, היא יכולה למדוד כמה שהיא רוצה, להאזין למוסיקה שהיא אוהבת ולשתות כוס יין אם מתחשק לה. מעבר לזה, גם העובדה שהבית שלי הוא מאוד מיוחד ותיאטרלי, מעין מוזיאון קטן עם המון יצירות אומנות מאוד השתלבה לי עם הרעיון לפתוח את הבוטיק דווקא כאן".
מעין מוזיאון קטן עם המון יצירות. Vanity צילום : יח"צ
"חוויית הקניה הופכת לבילוי"
אורנה שאול בביתה המשמש גם כבוטיק
צילום : יח"צ
צילום : יח"צ
אך לא רק הבית מעוצב ומיוחד, הפריטים שמציעה שאול שונים לגמרי מכל מכל דגמי הוינטג' שראיתם עד היום. עם טעם משובח ואיכותי היא מצליחה ללקט בפינצטה פריטים ייחודיים, חלקם של מעצבים כמו ויקטור אנד רולף, ראלף לורן ולאחרונה גם התחילה לעצב קולקציה אישית שלה הכוללת בעיקר שמלות קומבניזון ממשי, אוברולים מלייקרה, וחצאיות עפרון שבניגוד לרוב הדגמים המונוכרומטיים שנמכרים כיום ניחנים בצבעוניות נועזת ומשמחת.
"אנשים נרתעים מלהיכנס לבית פרטי של מישהו". בוטיק Vanity צילום : יח"צ
אורנה שאול: המטרה שלי הייתה לחזור אחורה לתקופה בה לקוחה הייתה מגיעה לתופרת הפרטית שלה וקיבלה את מלוא תשומת הלב
נכון לעכשיו אין לשאול תוכניות לצאת מתחומי הבית, הגמישות והנוחות של שעות העבודה מאפשרים לה לפתח את עצמה כמעצבת והיא מאמינה שאפשר להצליח ולקבל חשיפה גם מבלי לפתוח חנות באמצע הרחוב. מי שמכירה היטב את שני העולמות היא ענבל רביב, בעלת המותג "מש ניו וינטג'". אחרי שפתחה חנות בדיזינגוף סנטר הבינה שהפכה להכל חוץ ממעצבת ולכן כיום, מתוך הסטודיו בבית הפרטי שלה היא מוכרת את עיצוביה ומוצאת הרבה זמן לפתח את עצמה ואת המותג שלה.
לא אהבה את השעבוד לניהול של חנות. מש ניו וינטג' של ענבל רביב צילום : יח"צ
עושים סוף לשיעבוד
ענבל רביב: הרגשתי שהזמן הרב שאני משקיעה בחנות ובניהול שלה מוציא ממני
את כל היצירתיות שבי ואני לא מוצאת זמן לעיצובים ולמהות האמיתית של העסק גם אצל רביב, עיקר הקולקציה היא בסגנון וינטג' כשאת מרבית הפריטים היא מייבאת מן המזרח ואת חלקם היא מעצבת בעצמה. שעות העבודה של רביב אינן קבועות וכדי לבקר בסטודיו יש לתאם איתה מראש, לכן נכון לעכשיו עיקר הלקוחות שלה הן בנות שהכירו אותה ואת עיצוביה עוד לפני. "ברור לי שכדי להגדיל את כמות הלקוחות אני צריכה ליצור שעות וימים קבועים בהם הסטודיו יהיה פתוח, אבל כרגע אני מתמקדת באירועי מכירות בסוף השבוע שחושפים את הסטודיו להרבה אנשים. אין לי ספק שתנועת האנשים ברחוב גדולה הרבה יותר מאשר בבית לכן ברור לי שכמה שנוח לי כרגע בבית, אם אני ארצה לבנות את עצמי כמעצבת אני אצטרך לפתוח ביום מן הימים שוב חנות, אבל נכון לתקופה הזאת בחיים שלי, לצורת חיים בה אני חיה, אני חושבת שעדיף להמשיך כך".
הבית מאפשר להשקיע במותג. מש ניו וינטג' צילום : יח"צ
הגר ניסימוב: אני לא הייתי בטוחה שנעליים זה באמת התחום בו אני רוצה
לעסוק ולכן אמרתי שאני אתחיל בקטן, מסטודיו בתוך הבית ונראה איך העסק
יתרומם בלי לקחת סיכון כלכלי גדול מידי
להגר ניסימוב, בעלת מותג הנעליים שושו, שהתחילה את דרכה בסטודיו בתוך ביתה וכיום היא בעלת חנות משלה זכורות כמה תקריות לא נעימות עם לקוחות בבית. "הסטודיו בבית היה פתוח בימים מסויימים, מה שלא מנע מבחורה אחת להגיע בשבת בבוקר ולדפוק על דלת ביתי ולצפות להיכנס. בעלי שפתח לה את הדלת בתחתונים אמר לה שהסטודיו סגור היום והיא בכל זאת התעקשה כי לדבריה 'היא הגיעה במיוחד'. אין ספק שבבית אין כל כך הפרדה בין החיים הפרטיים לעסק וכשאני ראיתי שהעסק שלי גדל וקופסאות הנעליים מתחילות להציף את הבית הבנתי שאני צריכה לצאת החוצה".
ביתה של הגר ניסימוב, בוטיק שושו הישן צילום : יח"צ
ניסימוב
אמנם אינה מעצבת את הנעליים ואת הדגמים שלה היא מייבאת מאירופה, אולם
לטענתה אחד היתרונות הגדולים בלהתחיל את העסק בבית הוא באפשרות לבדוק אם
בכלל זה התחום בו אנחנו רוצים להתעסק, מבלי לקחת סיכונים כלכליים גדולים
מידי. "אני לא הייתי בטוחה שנעליים זה באמת התחום בו אני רוצה לעסוק ולכן
אמרתי שאני אתחיל בקטן, מסטודיו בתוך הבית ונראה איך העסק יתרומם. עשיתי
עבודת שיווק די יסודית, והשמועה שעברה מפה לאוזן רק הגדילה כל הזמן את
מעגל הלקוחות. רק כשראיתי שיש ביקוש ודרישה החלטתי לפתוח את החנות שעובדת
היום טוב, אבל עדיין כמה שיש היום חשיפה לנעליים שלי אני מודה שחסרה לי
לעתים הנוחות והגמישות שהייתה בלעבוד בבית".
