הכל התחיל בצ'ט בהול לפנות בוקר. חברתי הידועה כמדמאוזל פנתה אליי בהיסטריה: "ג'ולס, את חייבת לעשות משהו, החורף הגיע והמגפה מתפשטת!" ידעתי מיד שמשהו חמור מעיק עליה, היא אמנם תמיד היסטרית, אבל הפעם חשתי שמדובר במשהו רציני, רציני יותר משפעת החזירים. "זה נורא, כל בחורה שנייה נדבקת, נראה לי שהחורף הזה הולך להיות גרוע במיוחד." ניסיתי להרגיע אותה ושאלתי בנאיביות מה קרה. "כל הבנות בעיר, הן, הן, כולן, כולן בטוניקה, טייץ ומגפיים!".

 

עוד בימי בירושלים, סטודנטית צעירה ומתוסכלת מהיותי מוקפת בגברים חובשי שטריימלים ובבחורות חנוטות בצעיפי צמר, לקחה אותי המדמואזל לשיטוטים

לא לנשים בלבד

גברים ישראלים, מה לעזאזל הם לובשים? / ג'וליה פרמנטו

על רקע אדי אלכוהול מאבחנת ג'וליה את מקור הלבוש המפוקפק של הזכר הישראלי המצוי, ופונה בקריאה נרגשת לגברי ישראל
לכתבה המלאה

 אינסופיים בעיר שלה. נסעתי שעה וחצי בקו 405 רק כדי ללכת הלוך ושוב בדיזנגוף בחיפוש אחר זוג הנעליים המושלם שיזכה לעלות איתי בחזרה לעיר שאם היו מוציאים ממנה את תושביה, עושים להם מייקאובר ומחזירים בחזרה, דווקא הייתה יכולה להיות בסדר (חבל שאפילו אותו זוג נעליים העדיף להישאר בקופסת הקרטון התל אביבית שלו). היא הייתה הראשונה שאמרה לי לא להתייאש, ושפעם היה פה נורא אפילו יותר, ולכן הופתעתי כל כך לשמוע את הייאוש בקולה הווירטואלי.

 

תסמונת הט"ט (טוניקה-טייץ) הייתה שמורה בעבר לנשים בהריון מגוש דן, ואין לי מושג איך היא עשתה את דרכה לקהל הרחב. אבל סחתיין עליה, היא עשתה זאת בהצלחה רבה. מה הקטע הזה עם הטוניקה, אני שואלת את עצמי. הרי התגברנו כבר על מכנסי ה-3/4, אז למה להחזיר את הקונספט העצלני הזה בצורת חולצה-שמלה-ווטאבר-זה מכוער. באמת שאני לא מבינה את זה, את כבר בחנות, את כבר מודדת, אז למה, נגיד, שלא תלכי על כל הקופה ותקני שמלה? וגם הטייץ הזה, ג'יז. את כבר בחנות, את כבר יודעת שאת הולכת לקנות משהו, אז למה נגיד שלא תקני את הדבר עצמו, הידוע בכינוי הלוהט "גרביון"?

 

אין לי תשובה לשאלה למה הישראליות עושות את זה לעצמן, וקצת נואשתי מלנסות להבין את זה באמת. ולכן (ועכשיו מתחיל החלק הבלתי צפוי של הטור) אני הולכת לנקוט בגישה חדשה: רוצות להתלבש מכוער ולהגיד שפשטות ונוחות זה הכי יפה? יאללה סאלמטק. רק אחר כך אל תגידו שישראל היא לא מדינה במזרח התיכון ושכולנו בעצם גרים פה בכפייה. אז בגלל שהתחיל החורף, ודי קר פה, והמטרה של רובנו בבוקר היא להתלבש חם ונוח, המשיכו נא בנות חמודות שלי ללבוש את מה שאתן לובשות, ותנו לי רק לשאת אליכן את בשורת הלנז'רי. אל תדאגו אפשר ללבוש את זה מתחת לטוניקה ולטייץ ותתפלאו, זה גם נוח.

 

עם כל 80 שקל שאת חוסכת על הפער שבין טוניקה לשמלה, ועוד 30 שקל שחסכת על הפער שבין טייץ לגרבונים, את יכולה להרכיב לך קופת לנז'רי מכובדת ביותר. אתחיל מהבייסיק, כי סיפורי הזוועה ששמעתי בנושא שינו

 

 לחלוטין את נקודת המוצא שלי (שמעתי פעם מישהי מספרת איך בכלל לא עלה בדעתה ללבוש חזייה ותחתונים תואמים עד שלא העיר לה על כך בחור צרפתי שאיתו בילתה את הלילה). דבר ראשון: חזייה ותחתונים תואמים. כן, תמיד. אם יש לך חזיות יקרות שאת לא רוצה לזרוק שימי אותן בתיק בפעם הבאה שאת יוצאת לשופינג וחפשי זוג תחתונים שיתאים עד כמה שאפשר בצבע ובמרקם. זכרי שמהיום והלאה, בכל פעם שאת קונה חזייה את משקיעה עוד 40 שקל ומוסיפה התחתונים התואמים. ברגע הקנייה זה אמנם נראה יקר להשקיע ככה בתחתונים, אבל זה משתלם. ככל שתשקיעי יותר בסטים שלך כך הם יישארו איתך לזמן רב יותר. ועוד משהו: אל תתעקשי על סטים שחורים ולבנים. סט שחור וסט לבן זה מספיק ביותר, כל השאר יכולים להיות ורודים, מנומרים, מנצנצים, פרחוניים או אכילים.

 

השלב הבא הוא ללכת להסתובב בחנויות להלבשה תחתונה, ועדיף דווקא באלה הישנות והקטנות, שמבחוץ נראות דלוחות ומאובקות. בתוכן, לאחר חיפוש עיקש, אפשר למצוא בזול את הפריט המכונה בלושן העם "ביריות", שלמעשה נקרא בעברית ארכאית ולא סקסית "ירכונים". אלה הם גרבונים שמגיעים עד הירך ונעצרים שם בלי לחשוב פעמים בעזרתו של פס סיליקון דקורטיבי. גם התיאור שלי לירכונים לא יצא סקסי במיוחד, אבל המציאות מוכיחה אחרת. אם יש לך 30 ש"ח להשקיע, הפריטים האלה שווים יותר ממניה של טבע.

 

בשבילי, החורף הוא הזמן בשנה שבו אני אוהבת להדליק את החימום ולהסתובב בבית בלנז'רי. אז אם אתן מתעקשות לשמור על חליפת החורף האחידה שלכן ולהמשיך לכער את הרחובות, לפחות תנסו לשפץ את פנים הבית. זה משדרג את איכות החיים הרבה יותר מלהזמין עוד סרט בוי.או.די, נסי ותראי. לא נהנית? הפני אליי את בעלך וכסף יוחזר לך.


ממני תראו וכך תעשו. ג'וליה מדגימה ירכונים על גופה (צילום: גיא הופמן)