קצת כמו שמש הביניים הזאת, גם התיקים שעושה זהבי לא ממש מתאימים להגדרה אחת מחייבת סגנונית, אבל הם בהחלט מתגבשים לסגנון אחיד שמבוסס על מוטו ברור: לעולם לא אעשה גזרת שק. היא החלה את דרכה בלימודי אמנות במדרשה ברמת השרון ורק בשנים האחרונות החלה לעסוק בעיצוב.
"כבר בתור מתבגרת ידעתי שאעסוק באחד מהשניים - אמנות או עיצוב אופנה. ואחרי שנים של התנסות בעולם של אמנות שמתי לב שמה שמדליק אותי באמת זה לעצב. אני נכנסת לחנות בדים והראש שלי מתחיל להסתובב. כל הצבעים והסוגים והכמויות. ומה בדיוק מתאים לפה ומה מתאים לשם. זה ממלא אותי אושר".
את האושר הזה היא מתרגמת לתיקים שאכן מתרחקים מתרבות השק שאפשר לזרוק בו הכול, שהשתלטה על הרחוב הישראלי, ומטפלים באופן מורכב יותר במושגים צורניים. היא לא היחידה שעושה זאת, אבל היא נמצאת בין מעטות שמעזות לקחת על עצמן את התהליך הסבוך של ייצור תיקים, ולא להכנע לנסיונות השכנוע של בעלי המקצוע להתפשר על כמות חלקים, על תפרים, על חומרים ועל גזרות.
גם היא מתארת את מסע הייסורים שנדרשת מעצבת עצמאית לעבור עד למציאת בעל מלאכה שלא מזלזל ברצונותיה, שמוכן ללכת עם עיצוביה ולעזור לה במציאת פתרונות. לא נותרו הרבה מהאנשים האלה, שתופרים תיקים, עורות ונעליים ומיומנים בכך מספיק. הם מבוגרים מאוד, ואין מי שילמד את עבודתם מהם, כשם שהם למדו מאביהם. לעבוד, אם כן, הם רגילים רק עם גברים.
ובכל זאת, כבר שנתיים מפיקה זהבי רום את התיקים שלה בכמויות קטנות, עובדת על כל אחד מהם בשקידה, לא רוצה להתערות בהמון. התוצאה היא תיקים מפורטים ומושקעים, שהמשותף להם ממבט ראשון הוא העיסוק בצורות גאומטריות. יש שם טרפזים ומשולשים וריבועים ועיגולים, שהיא מוציאה אותם מההקשר הארכיטקטוני ומכניסה אותם להקשר של חומר, אופנה ומעט הומור. בנוסף, יש לה וריאציה צבעונית בגוון וינטאג'י לתיק הרופא הקשיח וגם וריאציה מעור רך על סלי הקש האסיאתים הרכים.
מחירים: 700-1800 ש"ח, להשיג בתל-אביב אצל: יעל מניה, מקווה ישראל 14; פראו בלאו, החשמל 8 ודיזנגוף 236; מיזו, שבזי 51; ,תודה עברית, שבזי 33; בוטיק ורנר אלפסי 33. או אצל המעצבת בטל' 050-7858628.
