זוהר? אלישר מחייך. "אני פועל, בסופו של דבר. זה מקצוע פיסי, והוא לא כל כך זוהר כמו שאנשים חושבים. יש הרבה סחיבות והתרוצצויות, לאסוף חגורה בקצה העיר ותיק בקצה השני שלה. צריך לגייס המון משמעת והמון אחריות". לשאלה אם הזדמן לו להרוס בגד יקר הוא עונה בחיוב. זו היתה שמלה של בית האופנה הצרפתי "סלין" ששאל מבוטיק בכיכר המדינה. "עוד מאפיין של המקצוע", הוא אומר, "הוא הצורך להיות על המשמר 24 שעות ביממה. מדי פעם דוגמנית בת 16 תסיר שמלה מלמעלה כשהיא מאופרת למשעי ותכתים אותה בליפסטיק. צריך להסתכל על הכל".

בסגנונו האישי, כמו בסגנונו המקצועי, אלישר לא נוהה אחר מותגים. "אני קונה בגדים לעצמי בכל מקום שבו אני רואה משהו שאני אוהב", הוא אומר, "בין אם זה בחנות יוקרה, בחנות לפריטי יד-שנייה או על הרצפה. וכך גם בעבודה שלי. אני אוהב להגיע עם משהו שאני באמת אוהב אותו ומאמין בו, שהוא יותר ממותג".

מלתחתו הפרטית, לדבריו, סובלת מפיצול אישיות. "הארון שלי מחולק לשני אוספים נפרדים", הוא צוחק. "האחד מוקדש לעבר, אז התלבשתי בפריטים אקסטרווגנטיים ויותר אופנתיים, והשני להווה, ההתבגרות, ושם פתאום יש ערימות של כחולים, שחורים ואפורים. אבל קשה לי להיפטר מבגדי העבר האלה". שני המעצבים האהובים עליו מבטאים היטב את שני הצדדים: ז'יל סאנדר וז'אן פול גוטייה.

כדורי אלישר ב"אשרף עתיקות" ביפו, לובש מכנסי ג'ינס מדגם 505 וינטאג' של "ליוויס", חולצת פסים בצבע שחור לבן של "H&M", ונעלי עור חומות של "פראדה"