הקיץ הזה, כמו שידידי ברונו נוהג לומר, היה קיץ של שממה ושיממון. אלוהים החליט להכניס את הגולה שלו (אצלנו מכנים אותה כדור הארץ) למיקרוגל כדי לראות מה יקרה. אז זהו, אלוהים, הגיע הזמן ללחוץ פאוז.

בשיער מפוצל, עור מנומש וסדוק מכוויות ושפתיים קרועות ומדממות אנחנו מתכננות את הבריחה הגדולה. אוקטובר הגדול, כמו שאר תאריכי יעד אסטרטגיים

 מן העבר, מסתמן כנקודה בזמן שתכריע את גורלה של להקת טרי פויזן. טרי פויזן מאיימת להשתלט על המעצמה בה מונחים סוודרים סרוגי צמות על צוואר טווסי במשחק של היינקיז; בה חמאת בוטנים עם ריבה ובננות מקורמלות מעל היא מנה ראשונה בארוחת הבוקר; ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, סמל הקפיטל, הוויי-פיי והבלו טות'.

אין אנחנו יוצאות כדי לשיר "הבה נגילה" בברוקלין או "הללויה" במעונות קולג' במיין. אנחנו הולכות (בלשון נקבה תקנית ע"פ רוב נשי, אם תשאלו את אבשלום קור) לנחות היישר על בימת שבוע האופנה בהוליווד, אל איי. אם כבר מיקרוגל, אז עד הסוף.

גרסת טרי פויזן לטרנינג של הטיסה לארה"ב. צילום: לואיזה קאהן

נכון, לכולנו ביחד אין מספיק בשר שיוכל להתחרות בשד סיליקון אחד. אין לנו שיזוף בהשפרצה או פרנץ' מפוסל. אבל כל אחת מאיתנו נושאת עימה נשק סודי גנטי, די.אן.איי יהודי. עבורנו כל במה היא שדה קרב, כל קהל ירקוד ויהי מה, מדובר בעניין של חיים ומוות. "we are TERRY POISON and we came from the Middle East", תכריז לואיזה מעל הבמה. איתנות על נעלי הפראדה נספוג כל תגובה, בתיק ההרמס נהדוף כל עגבניה אורגנית, בציביון של סוס טרויאני נשיר בשפתם של עמים רחוקים ונבעיר אהבה בלבבות הגויים.

אתם מוזמנים לקחת חלק במסע שלי אל נבכי היבשת של קולומבוס, פלנטה בה 

 אמנות הנאום אקוטית מכל עשייה שהיא, בה אלן דג'נרס היא המושל האמיתי. זהו המסע של אנה, גילי, לואיזה ופטיט בליווי שני חתיכים אל הלא נודע, אל מאחורי הקלעים של תעשיית האופנה והמוזיקה האמריקאית. מסע של ניצחונות ומהמורות, מלונות בסנסט בולוורד ולופטים מרופטים בצ'יינה טאון; פגישות עם אנשי פי-אר, מעצבים, מאפרים, סוכנים, חברות תקליטים, כוכבנים לרגע, מאני-פולטורים ניים דרופרים, ואל קילמר אחד ולא מעט נוכלים חסרי כבוד. ברוכים הבאים לממשי של המדבר, ליו. אס. איי אוף אמריקה.

אנחנו ממריאות.