שבוע האופנה בניו יורק
התצוגה של מארק ג'ייקובס נפתחה בדמותה של ליידי גאגא, הכוכבת המוסיקלית החביבה על עולם האופנה בימים אלה, במסכה וכובע, ובמדונה בז'קט העור השחור, מגפי הירך ופיסה של תחרה שחורה המזוהים אתה. שתי הבדרניות ביטאו את רוחה של האופנה העכשווית האמריקאית: אסקפיזם.
על המסלול הציעה התצוגה מלאת השיגיונות, בהשראת בלט, קולקציה קלילה ואוורירית, שבה אדוות של קפלים ופנים לבנים כסיד, המזכירים איפור של שחקני קבוקי, היו רחוקים מרחק שמים וארץ מקשיי וול סטריט, מהאבטלה, מהביטוח הרפואי ומטרדות אחרות המעסיקות את העולם המציאותי.
התצוגה של ג'ייקובס היתה יוצאת דופן במעופה, בתשומת הלב שהוקדש בה לפרטים ובחזון הפיוטי שלה לקיץ מתוק. "החיים הם קברט, כל העולם במה - והכל יפה בבלט!", אמר ג'ייקובס מאחורי הקלעים. אך על המסלול, השילובים המיומנים שהציג בין צורות, תרבויות ואזכורי אופנה היו מסקרנים הרבה יותר מאשר נאומו מלא הקלישאות. בין חולצות הבלרינה ונעלי הגיישה מעץ, אשד של גדילים מצויצים נפל במורד הגוף, בעיקר בצבעי ילדה מתוקים כגון ורוד, לבן וכחול-קרח.
אך המעצב יודע מה המינון הנכון של סוכר ואיך מאזנים אותו באפקטים חדים יותר, בייחוד בז'קטים מחוייטים בצבע חאקי באווירה צבאית, או במעילים מעוטרים ברקמות חוטים רפויות המכסות על פתחים. הקולקציה, אם מפרקים אותה ליסודותיה, היתה שימושית הרבה יותר משנראתה במבט ראשון, אף שהיה בה שמץ מהטירוף הקסום של ג'ון גאליאנו בחזיתות הגדילים ואזכור של ריי קוואקובו בפרופורציות המעוותות. אך הרמיקס לא גזל חומרים מעבודתם של מעצבים אחרים, אלא היה בבחינת קידה של כבוד לכמה מאסטרים, בדגמים שהופקו במגע הקסם שמייצרת אופנה עילית.
זק פוזן נראה במצב רוח לחגיגות, כאילו השנה היא עדיין 2007, לפני שהסערה הכלכלית הסיטה את העולם מנתיבו. השעה היתה תשע בבוקר כשהמעצב הרעים במוסיקה ושלח למסלול בגדים בצבעים עזים ובהדפסים נועזים, בחצאיות עד הירכיים. התלבושות המיועדות לרחוב יותר מאשר לחוגי המסיבות בלטו גם הן: מעילי ויניל שקופים שמתחתיהם צבעים חיים.
אולי בעולם שמהופנט מסלבריטאים ומהשטיח האדום, יש ערך מוסף לבגדי מסיבה כלבוש יום-יומי. אבל קשה שלא לראות את המותג זק פוזן כמי שזקוק לבדוק את המציאות שהוא חי בה.
דונה קארן ניצבת בקצה השני של הספקטרום: מעצבת בעלת חוש מציאותי, שהקולקציה שלה - שמלות בצבעי פלסטלינה או ז'קטים מתעגלים וחצאיות צרות, הכול במשטחים מודגשי מרקם - היתה המשכנעת ביותר שהמעצבת הוציאה תחת ידיה בזמן האחרון. "הקולקציה משדרת הערכה לעוצמה ולחופש של הטבע, ומביאה את הרגש הזה לתחכום של החיים בעיר", אמרה קארן. המחשבות הנשגבות האלה, שנאספו ממבטים בגלי הים, התגלגלו לתנופה של בדים נעים ברוח ולרכות המעורפלת של שמלת ג'רסי.
אף שעבודתה של המעצבת נדמית לעתים קרובות כאילו הותאמה בכוח לתבנית אמנותית, הקולקציה שידרה תחושת חופש, ואילו האביזרים, ובהם חגורה של מקלות אלמוגים וקבוצה של כובעי בד רשת, יצרו יחד אלגנטיות אורבנית קלילה.
קרולינה הררה נשאה אף היא את עיניה אל איתני הטבע, ובייחוד אל צבעי השקיעה כגון ענבר וסגול, בתחושה ש"כולם נראים זוהרים" בעיטורים נוצצים. אך בחיפושה אחר חלומות של חופשה יצרה הררה קולקציה מוגזמת, שבה חליפות עם מכנסיים קצרים מהודרים נראו כשילוב בלתי צפוי, וההשראה שנשאבה מתיקים ארוגים בסגנון יפאני נראתה כמיוצרת בגסות.
המעצבת עצמה היא אדונית החולצה והחצאית האלגנטיות. אך היה מעט מדי מהפשטות הזאת בחצאיות הנוצצות בפסיפס של חרוזים ובשמלות ארוכות עד אמצע השוק בתוספת רשת במותניים.
תאקון פאניצ'גל, אחת התקוות הנוצצות של האופנה האמריקאית, יצא למסע אסקפיסטי משלו: שילובים עזים על-טבעיים של הדפסים ותבניות. הם היו אפקטיביים כשהסינר של אחת השמלות הונח במראה שכבות על הדפס שונה. תחושה כללית של חגיגת קיץ אפפה את הקולקציה. אך התצוגה גם היתה מלאה בהשפעות מעצבים, מהבדים הנופלים בגזרת סארי של בלנסיאגה ועד המכנסיים הגזורים נמוך של ז'יוונשי.
קרלוס מילה אינו צריך לצאת לחופשת אופנה משום שהוא חי ועובד בברזיל. אך במקום לבחור בדרך הקלה ולהציג לראווה את הצבעים וההדפסים של דרום אמריקה, הוא התמקד בעבודות היד שמוצאים בשכונות העוני של ארצו. משכבות של תפרים עד קישוטים שאותם המעצב מכנה "בקבוקי שיער" על וסט מתעגל, הקולקציה, מבלי שתהיה שונה באופן דרמטי, נשאה מטען רגשי של בגדים שהאדם יצר במו ידיו.
