אות יפנית, פיה, גולגולת ודרקון אינם מראות יומיומיים שכיחים במחוזותינו, אבל הם דיירים קבועים בסטודיו לקעקועים, ואם תתבוננו היטב בכתפיים ובשוקיים של אנשים סביבכם, תשימו לב שהם מתרבים בינינו. סופם של כל שוליים להתקרב למרכז - כך גם עם קעקועים. ציורי הגוף הללו כבר מזמן אינם נחלתם של מלחים שיכורים ורוקיסטים פרועים, אלא אופנה חזקה ויציבה מאוד, מכאניזם כלכלי כביר, שמגלגל מיליארדים של דולרים. גם בארץ, קעקועים הפכו בעשורים האחרונים מנחלתם הסודית של מעטים לאקססורי, שמקשט גם כתפיים של בנות 17 וגם את זרועותיו של האפור שבפקידי הבנק.

הפכו לנחלת הכלל. קעקועים (צילום: שירה חסיד)

מחירי קעקועים נעים מ-180 שקל ומטפסים מעלה עד עשרות אלפי שקלים. קעקוע קטן, פשוט ונטול צבע, למשל אות יפנית, הוא הזול ביותר וצריבתו על הגוף אורכת בין 5 ל-7 דקות. כדי להתקעקע בקעקוע צבעוני בגודל סטנדרטי תשלמו בממוצע 500 שקל ותשכבו 40 דקות עד שעה תחת המחט. עבודות גדולות עולות אלפי שקלים, וחליפות גוף אף עשרות אלפי שקלים, והליך העבודה עליהן עשוי לארוך יותר משנה.

למרות העלות הגבוהה, ישראל היא מדינה גדושת מקועקעים. מקעקע טוב, לעומת זאת, הוא עדיין מצרך יקר המציאות. בארץ, מקעקעים הם אוטודידקטים, או שהם לומדים את המלאכה בעבודה כשוליה אצל מקעקע ותיק מהם. בשנים האחרונות רבים כיתתו חרבותיהם למחטי קעקוע, אבל לא על כולם אפשר לסמוך.

"מקעקע טוב הוא אמן"

אבי ונונו, שאוחז במחט כבר 20 שנה, נחשב בעיני רבים לאוטוריטה בקרב מקעקעי ישראל, וכזה שעולים אליו לרגל גם מאירופה. "כן, אני פשוט תותח", הוא מצהיר וצוחק, אבל מאחורי ההצהרה החייכנית יש מוניטין שנקנה בזיעה.

ונונו הוא הבעלים של סטודיו "פסיכו" הוותיק בדיזנגוף סנטר, קניון ששוכנים בו ובסביבתו לא פחות מ-10 אתרי קעקוע. ונונו מאמן במקום חולייה של ארבעה מקעקעים וצמד אמני פירסינג, אבל הוא היחיד בסטודיו שעמל על פורטרטים וקעקועי גוף רחבי שטח, הודות לכישורי הציור המופלאים שלו. בשל רום מעמדו, שמו הולך לפניו, וכדי להתקעקע אצלו צריך לקבוע תור 6 חודשים מראש. כן, ממש כך.

אוחז במחט כבר 20 שנה. אבי ונונו בפעולה  (צילום: מירב קריסטל)

"מקעקע טוב הוא אמן, ויש מקעקעים שזו זכות לקבל מהם קעקוע", הוא מסביר. "תחשבי שמצייר גדול את יכולה לקנות רפרודוקציה, אבל בקעקוע, אמן גדול מצייר לך משהו אישי ומקורי, שנשאר איתך תמיד והולך איתך לכל מקום. אני משאיר לאנשים משהו שלי על העור. אז ברור שכמקעקע אני קצת לועס את אותם דברים, אבל זה לא מוזיקאי שכותב שיר ומשמיע אותו הרבה פעמים. כל וריאציה היא שונה ואישית".

כך תבחרו במקעקע

כדי שלא תעמדו מול הראי ותגדפו את בבואתכם המקועקעת, חשוב שתבחרו בקעקוע הנכון ובמקעקע הנכון. בחירת המקעקע מתחילה בבדיקת כישוריו האמנותיים. עיון בקטלוג ובתיק עבודות זה טוב ויפה, אבל חשוב לבדוק איך המקעקע מוציא קעקוע לפועל. הדרך הטובה ביותר לאתר את האמנים הרציניים היא לא כל כך מנומסת אבל יעילה: ללטוש עיניים לחלקי גוף של אנשים אחרים. "אם את רואה ברחוב קעקוע יפה שמדליק אותך, שאלי את בעליו איפה הוא עשה אותו", מסביר ונונו.

"מקעקע, כמו בעל מקצוע שאת שוכרת את שירותיו, חייב להציג קבלות. יש כאלה שיכניסו פורטרטים שלא הם עשו לתיק העבודות שלהם. היו פה זוועות בעבר, כולל אנשים שעשו קעקועים, שהם פרסומות לסטודיו שלהם. לכן חשוב לבדוק הוכחות בשטח, ללכת לסטודיו בעל מוניטין ולהסתכל על המקעקע בעת עבודתו".

איך אני יודעת שמדובר במקום נקי ומסודר?

"צריך לבדוק, שלסטודיו יש רשיון עסק ורשיון משרד הבריאות. לפני עשר שנים יזמנו ועדה של המשרד, שיצרה סטנדרט שצריך לעבוד לפיו. את הפיקוח על זה העבירו לעירייה, אבל כמו שלתשעה מתוך עשרה ברים אין רישיון, כך גם פה. אין פיקוח. הפיקוח היחיד זה השכל הישר שלך כלקוח.

היזהרו מחאפרים. ידע הוא המפתח (צילום: מירב קריסטל) 

"חשוב לבדוק שהמקום הוא סטרילי, לא ברמה של חדר ניתוח, אבל הליך הניקוי מאוד חשוב. אני יוצא מנקודת הנחה, שכולם מחליפים מחטים. זה המובן מאליו.

"מעבר לזה, צריך לראות איך הבן אדם מתנהל בסביבת העבודה שלו, לשאול שאלות, לקרוא על התהליך. ידע הוא המפתח. היום את מוצפת במידע. פעם זה היה סוד היסטרי, יותר מקוקה קולה, איך מלחימים את המחטים. היום יש לך הכול באינטרנט".

קעקוע יכול להדגיש חלקי גוף טובים ולהסתיר אחרים. לפי ונונו, במקרים מסוימים הוא אפילו יכול להחליף פרוצדורה כירורגית. "עכשיו אני מצייר על אדם, שנולד בלי השריר התחתון בחזה. יש לו עצם בלי שריר. כולו נפוח, כי הוא בונה גוף. אני מצייר לו דרקון, שבנוי כך שהראש של הדרקון יושב על החלק הבולט, הגוף על החלק השטוח והמסגרת היפנית ממסגרת לו את החזה שאין לו. קעקוע הופך אותך לבעל גוף עם קונספט. אתה יותר שלם עם עצמך, כי הלכת על מה שרצית".

לפי מיטב נסיונך, ישראלים מבינים היום יותר בקעקועים מבעבר?

"בהחלט. פעם הייתי מקדיש מאמץ כדי להראות לאנשים מה אפשר לקעקע. לא היו מגזינים, לא שמעת על מקעקעים בעולם. היום אנשים יכולים לבחור בקפידה את המקעקע שלהם, ולכן את רואה הרבה מקעקעים שהתור אליהם ארוך, כי אנשים מעוניינים ב'כתב היד' שלהם".

"צמידים" אאוט - כוכבים אין

בתחילת שנות האלפיים התקעקעו בנות ב"צמידים" מסביב לזרוע, מתחת לכתף, והרבו להתקעקע בפיות ובשדונים. בנים התגאו בקעקועי "טרייבל", בדוגמאות שבטיות. קודם לכן אפשר היה לראות לא מעט כתפיים עם טוויטי. כיום הצמידים נעלמו, הפיות התמעטו ועכשיו קעקועי הכוכבים נותנים את הטון האופנתי.

"פיות היו דבר היסטרי פעם. כל בחורה שנכנסה רצתה כנפיים", הוא נזכר. "בראשית דרכי גם אני עשיתי סנופי וטוויטי, אבל מאז ומעולם היו בקעקועים מספר סגנונות, וכל פעם סגנון אחר מתבלט יותר. קעקועים שבטיים בלטו לפני עשור. מאז, האמנות האסייתית, ובעיקר היפנית, הייתה חזקה.

"בשנתיים האחרונות הגיע לארץ, באיחור, הטרנד המסורתי של קעקועים כמו מהפיפטיז. גם כיתובים אופנתיים עכשיו. בארה"ב זה בדרך כלל יהיה לזכר מישהו. פה כותבים שמות של ילדים. פסוקים ופתגמים בלטינית הולך חזק בשוק. מאז הקעקוע של אסתר-מדונה, יש גם קעקועי קבלה. הסגנונות האלה כל כך מושרשים באמנות הזאת, שהם לא ייעלמו".

אגב, אביב, מקעקע ב"פסיכו", מספר שלאחרונה הגיע אליו אדם בן 72, עם נכדו, וביקש לקעקע את שם אשתו על הזרוע. הסבא היה באמת יוצא דופן, מאחר שרוב עושי הקעקועים הם, בדרך כלל, בני 35-16.

מטלאי צהוב ועד אף של כלב

הליך הקעקוע הוא רב שלבי. לפי ונונו, הלקוח מגיע עם רעיון בראש, או כזה שהוא מדפיס מהאינטרנט. עד שהקעקוע מתגבש וקורם צבע וצורה יכולים לעבור ימים. "אני שואב את כל האינפורמציה שאני יכול לסחוט מהם ובונה את הציור. זה יכול לקחת כמה פגישות ולא מעט שעות. כשמדובר בקעקועים גדולים, הלקוח הולך איתך שנה שלמה. אז מכירים את האנשים, הולכים לשתות איתם בלילה - ממש מערכת יחסים".

אנשים מתחרטים?

"קעקוע זה כמו ילד מכוער. את משלימה עם זה מנטלית. אם הוא בחלק האחורי של הגוף, את בכלל שוכחת ממנו - וכשאת נזכרת בו, הוא מעלה זיכרונות נעימים. אבל אם עשית קעקוע מעפן בגיל 17, יש סיכוי שתתחרטי. אנחנו נזהרים מאוד מלקעקע קטינים, אבל יש מקעקעים שיקעקעו הכול. קעקוע עושים מאינסטינקט, אבל לפעמים מקעקע טוב יכול גם להיות לעזר, כי הוא ימנע ממך לעשות משהו מטופש שאת לא רואה בשנייה הראשונה".

זה נכון שקעקעת אף של כלב?

"כן, יש כלבים שמקבלים כתמי פיגמנטציה באף. הוא הופך למשהו ורוד עם כתמים, וזה עלול לגרום להם לחשיפה מסרטנת בשמש. אז באו לפה מ'תנו לחיות לחיות' ורצו שאראה להם איך עושים את זה. זה קרה לפני שנים. אחותו של בעל הכלב הייתה פה לאחרונה, ראתה את התמונה של הכלב ולא האמינה".

קעקוע גדול יכול לקחת גם שנה. סטודיו "קיפוד" (צילום: דנה קופל)

קעקוע הבית ב"קיפוד": שרוול שחור

עור הוא הקנבס של המקעקעים, ושמש היא האויב הכי גדול שלהם, מאחר שהיא גורמת לדהיית צבעים ולשיזוף, שמעלים את הפרטים הקטנים. לכן, רק קעקועים שנמשחים בקרם נגד שיזוף בעל מקדם גבוה שורדים. עור כהה דורש סקאלת צבעים אחרת: הוא לא יקלוט צבעים צהובים ודורש קעקועים בצבעים עזים יותר.

ומה עם המנומשים שבינינו? לג'ינג'ים יש עור דק יותר, במיוחד היכן שנמצאים הנמשים, אבל אפשר לקעקע עליהם בלי חשש. "אין עם זה בעיה", אומר ונונו. "לג'ינג'ים יש בסך הכול עור עדין יותר, אז צריך להתייחס אליו בהתאם. ג'ינג'ים זה הכי מקסים".

בחור ג'ינג'י באמת נכנס לא מזמן ל"סטודיו קיפוד" ברחוב המלך ג'ורג' בתל-אביב, וביקש קעקוע של גזר. זו הייתה בקשה חריגה, כי בדרך כלל, האמנים שם עובדים על קעקועים מסובכים בהרבה. כך, למשל, לא צריך להיות חד-עין כדי לשים לב, שלכל העובדים במקום יש לפחות זרוע אחת, שחלקים נרחבים ממנה מקועקעים בשטח שחור גדול ואחיד. אלכס זמטובסקי, מקעקע שעובד בסטודיו, מצביע על זרועו השנייה המקועקעת בבליל צבעוני ושרוולי למראה, ומסביר: "היו לי שתי זרועות כאלה, אבל נמאס לי להסביר את משמעות הקעקועים, אז צבעתי אחת בשחור. עכשיו אי אפשר לשאול אותי: 'מה המשמעות של זה?' זה פשוט קעקוע".

אלכס זמטובסקי והשרוול השחור. סטודיו "קיפוד"

את השרוול השחור קעקעו בתחילה על זרועותיהם צמד האחים המנהלים את המקום, ויטלי ומישה פישילביץ. אחר כך ה"שרוול" התפשט לשאר עובדי הסטודיו, ובעקבותיהם גם הלקוחות. יש מי שמוכנים לשלם כמה מאות שקלים עבור השטח השחור החדגוני הזה.

"זה כמו חליפה", מספר אלכס. "קונים רק פעם אחת וזהו. אנחנו הכנסנו לארץ את השטחים השחורים הגדולים, את הצורות הענקיות של מילוי שחור גדול, אבל אנחנו עושים הכול, במיוחד קעקועים מיוחדים. עכשיו אני עובד על קעקוע של בחורה עם ספינה על הראש וקעקוע של רובוט על גלגלים, שהראש שלו הוא טלוויזיה עולה באש; ביד אחת הוא מחזיק דיסק ובשנייה אייר בראש (מכשיר צביעה באמצעות לחץ אוויר - מ"ק).

"קעקועים יכולים להעיד הרבה על האדם הנושא אותם. יהודי-אמריקני ביקש ממני חמסה, שבתוכה נוף ירושלים ודתיים שמתפללים בכותל. אני גם עושה קעקועים לפי ציורים מפורסמים, למשל הציורים של אשר. מה שחזק כרגע זה קעקועי 'אולד סקול' – עוגן, ספינות וכמה שיותר פשוט וריאליסטי".

עושים עבודות מסובכות ומיוחדות. סטודיו "קיפוד" (צילום: דנה קופל)

לא מקעקעים פנים

מקעקעים, כמו מנתחים, אוהבים מוזיקה בשעת עבודתם. בחדר קעקועים אחד מתנגנת מוזיקת רוק, בחדר אחר – שופן. זה החדר של מישה. גיא, בן 21 מהקריות, שכריש הולך ומקועקע על גבו, מסביר שנסע במיוחד ל"קיפוד", כי הוא מעריץ את עבודתו של מישה. "בצפון אין מקעקעים כאלה", הוא אומר וחושק שפתיים. אלכס מסביר את התופעה: "אנחנו מגשימים פה חלומות. אני פוגש אנשים ברחוב, שאומרים לי 'קעקעת אותי' ואני לא זוכר אותם, עד שהם מראים לי את הקעקוע. אתה משאיר בבן אדם חלק ממך וזה קושר אותו אליך".

מגשימים חלומות. האחים הבעלים, ויטלי ומישה פישילביץ, סטודיו "קיפוד"

אלו איברי גוף לא תקעקע?

"לא מקעקעים פה פנים, כי לא רוצים לקחת אחריות. אנחנו מקעקעים עד הצוואר. לא מקעקעים אברי מין וכפות ידיים ורגליים, כי הקעקועים שם דוהים. קעקוע אמור להשתלב עם הגוף. הוא יכול להסתיר צלקת או להדגיש מבנה יפה. אנחנו לא

מתייחסים ללקוחות כאל מכונת כסף, ולכן מה שנראה לנו מזיק לא נעשה. לא הייתי ממליץ לקעקע שם של חבר/ה. אתמול באה לפה מישהי, שביקשה להסיר קעקוע ובו השם של החבר שלה לשעבר. זה לא תמיד אפשרי, אבל ננסה לעזור לה".

מסתכלים עליך מוזר?

"רק בצפון, בעיר של ההורים שלי. יש מי שמסתכל עלי ואומר: 'חבל', אבל אני מעדיף לומר 'חבל שעשיתי', מאשר לומר 'חבל שלא עשיתי'".