השופטת ורדה אלשיך מבית המשפט המחוזי בתל אביב נסערת בתקופה האחרונה. שתי בקשות להקפאות הליכים שהונחו על שולחנה באחרונה הצליחו להכעיסה במיוחד. הראשונה, הוגשה על ידי רשת ביגוד הילדים ילדותי לפני כחודש וחצי והשנייה - על ידי רשת האופנה ג'אמפ שהוגשה לפני כשבועיים.

בשתי הבקשות להקפאת ההליכים צוין כי לחברה הקורסת נמצא משקיע פוטנציאלי שמוכן לרכוש את החברה ולהזרים לה מאות אלפי שקלים בתקופת הקפאת ההליכים, כדי לאפשר את המשך הפעילות העסקית של הרשת - אותה הוא מעוניין לרכוש כעסק חי ופעיל. בעניין ג'אמפ, התחייבה רשת מתאים לי, המעוניינת לרכוש את הרשת, להזרים כסף לחברה בתקופת הקפאת ההליכים, מבלי לדרוש את הסכומים לאחר מכן. לפי ההסדר שהוגש לבית המשפט, 65% מהכנסותיה של ג'אמפ במהלך תקופת ההקפאה יועברו למתאים לי ו-35% יועברו לקופת הנאמן.

ברשת ילדותי, הציע בתחילה אבנר יהודאי להזרים 200 אלף שקל בתקופת הקפאת ההליכים. בסופו של הליך ההתמחרות התבררה הצעתו כגבוהה ביותר - והוא זכה בהתמחרות.

חרף מורת רוחה, החליטה השופטת אלשיך להוציא צו הקפאת הליכים לשתי הרשתות. בהחלטתה לגבי ג'אמפ כתבה השופטת כי "השיטה החדשה לפיה ערב קריסתה מתקשרת חברה למשקיע פוטנציאלי ומקבלת ממנו מימון להפעלה אינה ראויה. במסגרת החלטה זו, אינני מתכוונת לכתוב מאמר אקדמי מתי הדבר אינו ראוי, אך יש פה טעמים רבים לפגם".

מבריחה משקיעים אחרים

במהלך הדיון שנערך בשבוע שעבר לאישור הסדר הנושים לרשת ילדותי פירטה אלשיך את רתיעתה מהשיטה: "הדרך שבה מוגשת בקשה להקפאת הליכים כאשר היא כוללת בתוכה הזרמת כספים מאת משקיע אשר במקרה הנוכחי גם איננו אחד הנושים, מרמזת על העובדה כי החברה ניסתה להינצל מהמצב אליו נקלעה באמצעות אותו משקיע. קרי, לנהל עמו משא ומתן על רכישת החברה".

השופטת הוסיפה כי "אותו משקיע גם עומד על כך שאם בסופו של יום ההקפאה לא תצא לפועל או לא הוא ירכוש את החברה, הרי הכספים הללו יוחזרו לו כהחזר הוצאות הקפאה. קרי, מהכסף הראשון שיתקבל תוחזר 'הלוואתו' לחברה".

מדוע "השיטה החדשה" לקויה לגישת אלשיך? השופטת רואה בהזרמת הכספים במהלך הקפאת ההליכים ככזו הפוגעת בתחרות החופשית האמורה להתקיים במהלך התמחרות החברה הקורסת על ידי נאמן החברה. מזרים הכספים, להבנתה, יוצר עובדות בשטח ורוכש יתרון על פני מציעים אחרים בהתמחרות.

עו"ד שלום גולדבלט, המייצג את שתי הרשתות ילדותי וג'אמפ, חושב שהצעות המשקיעים כפי שהובאו בבקשות להקפאת ההליכים הן רק סמן למחיר המינימום שהוצע לחברה על ידי משקיע מסוים. כך, לשיטתו, יידעו יתר המשקיעים, כי הצעה מתחת לסכום זה אינה רלוונטית. מבחינתו אין שום עדיפות למשקיע זה במקרה שתהיינה הצעות אטרקטיוויות יותר.

עו"ד שאול ברגרזון, המתמחה בהסדרים לחברות בקשיים, מצדד בגישתה של אלשיך: "בית המשפט רוצה להבטיח תהליך אמיתי של התמחרות בחברה שנכנסה להקפאת הליכים ומניותיה נמכרות למשקיעים. כאשר באים אליו עם מציע או משקיע שמנהל ומפעיל כבר את החברה, זה מקנה לו מעמד עליון על פני מתעניינים אחרים. משקיעים פוטנציאלים לא יודעים מה קורה בחברה במשך התקופה בה היא מופעלת על ידי המשקיע. בדרך כלל הוא יזכה בהתמחרות וכך השיטה עלולה למנוע קבלת מחירים גבוהים עבור החברה - דבר שיביא לפחות כסף בקופה לחלק לנושים. בנוסף, הנוכחות של משקיע בהליכים מקדמיים עלולה להרתיע משקיעים אחרים בשל היתרונות שהוא צבר במהלך ההפעלה". ברגרזון מציין עוד כי לעיתים עולה חשש כי מאחורי המשקיע מסתתר בעצם הבעלים הקודם של החברה.

מה לגבי הטענה כי הצעת המשקיע היא רק סמן למחיר המינימום?

ברגרזון: "זו גישה נכונה ואפשרית. בשוק משוכלל ייתכן שיציעו מעבר לכך. הבעיה היא שעלול להיות מצב שמתחרים יירתעו מלהגיש הצעות בגלל המשקיע שמנהל את החברה בתקופת ההקפאה. לכן יש חשש שמחיר המינימום יהיה מחיר המקסימום".

יעד השליטה אינו פסול

ד"ר דוד האן, מומחה לדיני חדלות פרעון, סבור שדפוס הפעולה שאליו מתנגדת אלשיך אינו פסול. הוא מזהה אצל השופטת רגישות להתרופפות בדרך הפעולה שהיתה נהוגה עד כה בבתי המשפט בהליכי הקפאת הליכים. לדעתו השינוי המהותי נוגע למימון החברה הקורסת בתקופת הקפאת ההליכים.

"בעבר, עיקר המימון להקפאת הליכים בא מהבנקים, שהיו נושים מובטחים והזרימו מימון גם בתקופת ההקפאה. אלשיך זיהתה דרך פעולה בה המממן הוא גורם חדש לחברה, והמימון לא בא ממחזור העסקים הפנימי של החברה או מנושה מובטח". מסביר האן ומדגיש: "היעד של המשקיע לרכוש שליטה בחברה אינו פסול לכשעצמו.

"אלשיך מוטרדת מכך שהגורם החיצוני מנסה להשיג יתרון לקראת הליך רכישת השליטה, כך שהתחרות נפגעת. הרוכש מציב עובדות, אני משקיע ומושקע", מסכים האן. כאשר הדבר נעשה בשלב הראשון לקריסת החברה, כשהנושים נמצאים בשיא הלחץ ומעוניינים בעיקר בדבר אחד, שהחברה לא תקרוס כדי שיוחזרו להם מרבית חובותיהם, יש לדבריו להקפיד על כך שהנושים לא יאשרו את ההסדר מתוך "פאניקה" אלא מתוך ראייה כלכלית של טובת החברה והנושים.

ואולם, לדברי האן, "כל עוד יש מימון שאינו יוצר מחויבות או יתרון לאחד המציעים בהתמחרות, המימון לכשעצמו לגיטימי בכפוף לאישור בית המשפט. כשיש גורם כמו רשת מתאים לי, שמוכן לתת הלוואה ללא קשר לרכישת השליטה בכפוף לאישור בית המשפט - זה בסדר".

חריג הערך החדש

גם ד"ר עומר טנא, מומחה להבראת חברות מבית הספר למשפטים במכללה למינהל, אינו מקבל את גישתה של אלשיך. טנא מציין אמנם כי כשחברה מגיעה לחדלות פירעון יש עדיפות לנושי החברה לקבל כספים עד שכל שווי החברה כלפיהם נפרע, וכי סטייה מכלל זה פוגעת בעקרונות דיני חדלות הפרעון, כי היא מעדיפה משקיע חיצוני או את בעלי המניות הקיימים על פני נושי החברה. יחד עם זאת, טנא מבהיר כי בארה"ב התפתח חריג (המכונה "חריג הערך החדש"), המאפשר להשאיר את בעלי המניות הקודמים בחברה או לתת למשקיע חדש בחברה קדימות על הנושים, במידה שהם יוצרים ערך חדש לחברה בזכות השקעתם.

כך לדברי טנא, במקרה של הזוג אודי ואתי צאיג, בעלי רשת ילדותי, החליט המשקיע החדש כי הם יועסקו ברשת, בשל ההנחה שבלעדיהם הרשת שווה פחות.