"נשים על עקבים זה סקסי, אבל בהיבט הרפואי זה לא נכון ולא ובריא,"
אומר ד"ר נמרוד רון, מנהל יחידת כף רגל-קרסול במרכז הרפואי הלל־יפה,
ומסביר שהליכה על עקבים פוגעת בגוף בכמה צורות. "הבעיה הראשונה היא פגיעה
בשיווי משקל, מה שמהווה מתכון לתאונות. הבעיה השנייה היא בעמוד השדרה.
כשאישה הולכת על עקבים גבוהים יש לגוף נטייה לעוף קדימה. כדי למנוע את זה
היא מנסה להתיישר אחורה, וזו יציבה שפוגעת במבנה הטבעי של הגב שמשמש כבולם
זעזועים. עם הזמן ההשפעות עלולות לגרום לכאבי גב כרוניים.
"ב-1998 פורסם במגזין Lancet מחקר שבדק נשים שהלכו לאורך שנים על
נעלי עקב. המחקר הראה כי אחוז הפגיעות בברכיים אצל אותן נשים גבוה יותר
מאשר בקרב נשים אחרות באותו גובה ומשקל. לנשים שהלכו על עקבים היו שינויים
מבניים בברכיים כמו פגיעה בלתי הפיכה בסחוס, בעקבות הלחץ שמופעל עליהם."
בעיה נוספת היא שהעקבים מגבילים את תנועת הקרסוליים, מה שמקצר את
הגידים האחוריים, ובעיקר את גיד האכילס. "לאורך זמן זה עלול לגרום לדלקת
כרונית בגיד האכילס, שניתן יהיה לטפל בה,
ד"ר רון מספר על מחקר שנערך ב-,1994 במסגרתו גילו שעקבים בגובה של כשמונה סנטימטר גורמים לכך שהלחץ המופעל על קדמת כף הרגל גבוה כמעט פי שניים מהרגיל. "זה גורם לאצבעות פטיש - תופעה שכיחה יחסית של עיוות האצבעות, שהפיכה רק בניתוח. חוקרים מטייוואן פרסמו ב-2005 מחקר שהראה כי 15 אחוז מהנשים שהולכות עם עקבים מעל עשר שנים יפתחו עיוותים בלתי הפיכים בכף הרגל."
"על מנת למנוע את התופעות הללו יש לנעול נעליים מספיק רחבות, כך שניתן יהיה להזיז את האצבעות ונעליים רכות, עם בולמי זעזועים. לנשים שלא מוכנות לוותר על העקבים, מומלץ ללכת איתם רק מדי פעם, ולא כדרך חיים. בכל מקרה, עדיף שהעקב לא יהיה דק כדי ששיווי המשקל ייפגע פחות."
מי שצובעת את שערה צריכה לקחת בחשבון שהיא עלולה למצוא עצמה עם שיער
יפה, אבל גם עם גירודים ופצעים בקרקפת, בצקות בפנים ובעפעפיים ואפילו
כוויות. בשנים האחרונות יש עלייה משמעותית בשכיחות באלרגיה לצבעי שיער,
שמתבטאת גם במספר הפונים למרפאות ולבתי החולים. האלרגיות יכולות לנבוע
ממספר רכיבים בצבע, אך מרביתן נגרמות מהחומר .(PPD) phenylenediamine
para- מחקרים רבים הראו שבשנים האחרונות יש עלייה במספר האנשים
באוכלוסייה הרגישים ל־,PPD והסיבה טרם ידועה.
בגרמניה, צרפת ושוודיה, אסרו על השימוש בחומר בצבעי שיער, אבל בישראל
הוא נפוץ מאוד. "ה־PPD היא מולקולה הנמצאת במרבית צבעי השיער," מסביר
פרופסור רוני וולף, מנהל מחלקת עור בבית החולים קפלן. "ב־2006 ה־PPD הוגדר
על ידי איגוד רופאי העור כ'אלרגן השנה' בחברה האמריקאית, וברוב
הסטטיסטיקות על שכיחות אלרגנים הוא נכלל בחמשת המובילים. הוא גורם לאלרגיה
חזקה מאוד שמתבטאת בגרד, פצעים, אדמומיות וקילופים בקרקפת, אבל בעיקר
בנפיחות בפנים ובעפעפיים."
צבעת את השיער עשרות פעמים ולא קרה דבר? זה לא אומר שיצאת מכלל סכנה.
"לא נולדים אלרגיים לחומר," אומר פרופ' וולף, "רק כשהתאים של המערכת
החיסונית באים במגע עם חומר שהם מזהים כאויב, מתפתחת אלרגיה, וזה לא חייב
לקרות בחשיפה הראשונה. אישה יכולה לצבוע שיער כל החיים ופתאום להפוך
לאלרגית, ומאותו הרגע כל מגע עם קמצוץ של החומר יזיק."
כמעט כל אישה נושאת תיק צד. בתיק המסתורי הזה, שאנחנו לא זזות בלעדיו,
נמצאים החיים שלנו: איפור, ארנקים, משקפי שמש, מפתחות, מחברות, ופתרון לכל
משבר שעלול לצוץ. אלא שמסתבר שהתיק הוא גם מקור ללא מעט צרות. "רוב הנשים
משתמשות בתיק צד המושען באזור הכתף, כשהמשקל של התיק גורם לסטייה של הגוף
לצד אחד, וכדי למנוע אותה, אנחנו מנסים, באופן אינסטינקטיבי, להטות את
הגוף לצד שני," מסביר יו"ר האיגוד הישראלי לאורתופדיה ומנהל המחלקה
לאורתופדיה במרכז הרפואי סורוקה, פרופ' דן עטר.
ולהטיה הזו יש השלכות. "במחקר שנערך בשנה שעברה בבריטניה, התבקשו 30
מתנדבים לשאת תיק במשך מספר שבועות. עשרה מהם התבקשו לשאתו על הגב, עשרה
על כתף ימין, והיתר על כתף שמאל," מספר פרופ' עטר. "החוקרים הצמידו
חיישנים לעמוד השדרה של הנבדקים, שהראו כי נשיאת התיק על הגב, כמו תרמיל,
היא התנוחה הטובה ביותר לעמוד השדרה. בקרב הנחקרים ששמו את התיק על הכתף,
הייתה סטייה של עמוד השדרה, שלאורך זמן יכולה לגרום לכאבי גב תחתון."
פרופ' עטר מסביר כי במרבית המקרים הכאבים יחלפו כשיפסיקו לשאת את התיק
על הכתף. "במחקר שנערך ב־19 ,2006 סטודנטים התנסו בנשיאת תיק על הגב, על
כתף ימין, על כתף שמאל ובקדמת הגוף. פעילות שרירי הגב שלהם נבדקה בכל אחד
מהמצבים באמצעות אלקטרודות ,(EMG) והתברר כי פעילות שרירי הגב הייתה
הפחותה ביותר כאשר התיק היה על הגב, ועלתה משמעותית כאשר התיק נישא על
כתף, בצד עליו נישא התיק. לטווח רחוק זה מביא לכישלון באיזון הגוף ולכאבי
גב."
לאחר תקופה ארוכה של נשיאת תיק כבד על הצד, חלק מהנזקים עלולים להיות בלתי הפיכים. "בקרב אנשים שהולכים עם תיק על צד אחד, אופייני גם שהגוף יגביה מעט את הכתף בניסיון לאזן את המשקל," מוסיף פרופ' עטר, "לאורך זמן השרירים מתכווצים והכתף נשארת מוגבהת כרונית. הפתרון הוא טיפול ארוך הכולל תרגילים והרפיות לכתף, כדי לשחרר את ההתכווצות ולהחזיר את הכתף למקומה, אבל לא תמיד המצב הפיך."
גם את כל התופעות הללו אפשר למנוע. "לרוב, התיק כבד מכיוון שנשים שדוחפות לשם הכל, ולא מקפידות להוציא דברים שאינם נחוצים," אומר פרופ' עטר, וממליץ לבחור תיק שעשוי מחומרים קלים. עקרונית, עדיף לשאת תיק גב, אבל אם מתעקשים על תיק צד, מומלץ ללכת כשהרצועה שלו בהצלבה, כדי שהמשקל יתאזן בצורה טובה יותר. גם תיק עם רצועה קצרה יחסית, שמגיע עד אזור המותניים, נתמך טוב יותר. מומלץ להעביר את התיק מדי כמה זמן מכתף לכתף וכשאפשר, להורידו לפרקי זמן.
מקפידה על טיפוח הציפורניים? הנזק עלול לעלות על התועלת. "שימוש ממושך
בלק או אצטון עלול לגרום להצהבת ציפורניים ולפעמים ליובש והיסדקות
הציפורניים," מסבירה ד"ר רינה סגל, רופאת עור בכירה במרכז הרפואי
בילינסון, שמוסיפה כי מדובר בתופעה הפיכה אם יופסק השימוש בלק,
והציפורניים יגדלו. "גם מחזק ציפורניים לא מוסיף בריאות לציפורן," מוסיף
פרופ' וולף, "מעבר לכך שהוא עלול לגרום לאלרגיה, במחזק יש חומרים שבטווח
הרחוק פוגעים בציפורן מכיוון שהם הורסים את החלבונים שלה."
את מירב הסיכונים לוקחות נשים שבונות ציפורניים מלאכותיות. "אנחנו
רואים הרבה מקרים של בניית ציפורניים שהסתיימה ברע," מספרת ד"ר סגל,
"בבנייה קיימות שתי בעיות עיקריות: אחת היא אפשרות של זיהום על ידי פטריית
הקנדידה, שגורמת לשינוי בצבע הציפורן ללבן־צהבהב, ולהפרדות של הציפורן
מבסיסה. לפעמים עלול להתלבש על זה חיידק נוסף שצובע את הציפורן בירוק.
בעיה נוספת ושכיחה מאוד היא רגישות לחומרי הבנייה, שעלולה לגרום לדלקת
עור."
במקרים נדירים, האלרגיה לחומרי הבנייה עלולה לגרום גם לתחושת נימולות.
במקרה אחד שתועד, הנימולות אף הייתה בלתי הפיכה. "מי שפיתחה אלרגיה לחומרי
הבנייה, עלולה למצוא עצמה רגישה לחומרים אקריליים שמשתמשים בהם גם בטיפולי
שיניים, כמו כתרים," מוסיף ד"ר עקיבא טרטנר, מנהל שירות עור אמבולטורי
במרכז הרפואי רבין. "אם היא הייתה נחשפת לאקרילטים בטיפולי השיניים לפני
שפיתחה אלרגיה בגלל בניית הציפורניים, הסיכוי לפתח אלרגיה לחומרים
אקריליים היה נמוך יותר, מכיוון שקיימת עמידות מסוימת כשהחשיפה היא דרך
הפה - אבל לאחר שהגוף לומד לזהות את האקרילטים כאלרגן, אין דרך חזרה."
ויתרת על בנייה ובחרת במניקור פשוט? גם כאן ייתכן שתיתקלי בבעיות.
"לרוב, המניקור כולל הסרת קרום העור בבסיס הציפורן שמחבר בין העור
והציפורן," מסבירה ד"ר סגל, "הפרוצדורה הזו עלולה להזיק, והיא מסכנת
בעיקר נשים שבעבודה היומיומית נחשפות לשימוש במים וחומרי ניקוי. הסרת
הקרום יוצרת מעין חלל בבסיס הציפורן, שמספק תנאים אידיאליים לשגשוג
חיידקים ופטריות. זה עלול לגרום לזיהום של בסיס הציפורן, מה שיוביל לדלקת
חריפה, אודם, בצקת, הפרשה מוגלתית וכאבים. אם התהליך ממושך, עלול להיגרם
גם נזק כרוני לציפורן. מדובר בתופעה שאינה נדירה. הטיפול בה מצריך, במקרים
קלים, תכשירים מקומיים, ובמקרים קשים יותר טיפול אנטיביוטי ולעתים אף
התערבות כירורגית."
הטמפון הוא אחת מההמצאות הפשוטות והמבריקות ביותר שנועדו להקל על חיי
הנשים, אבל לא הכל ורוד. ולא, אנחנו לא מדברים על קשר בין טמפונים לסרטן.
האי־מייל שמדי פעם מסתובב ומפיץ את השמועה כי טמפונים עלולים לסרטן בגלל
חומרים שמוסיפים להם נבדק, ואין בו אמת. אנחנו גם לא מדברים על טמפון
שמתעקש לא לצאת לאחר שהחוט נעלם (מה שבמקרים רבים נגמר במשא חיפוש אישי או
ריצה לחדר המיון.( הסכנה היא בתסמונת נדירה אך קטלנית בשם TSS (תסמונת
ההלם הרעלי.( "כשטמפון נמצא יותר מדי זמן בגוף החיידקים חוגגים על הדם
שנצבר, מה שעלול לגרום לזיהום קשה שיתפשט בגוף ויכול להסתיים במוות הסכנה
מתחילה לרוב כעבור 24 שעות," מסביר ד"ר אריה ישעיה, רופא נשים בכיר בבית
החולים בילינסון ומזכיר החברה הישראלית לאמצעי מניעה ובריאות מינית.
התופעה של נשים ששוכחות את הטמפון כלל לא נדירה. ד"ר ישעיה נתקל,
למשל, בבחורה שהטמפון נשכח בגופה מספר חודשים ובלא מעט נשים ששכחו שיש להן
טמפון, והמשיכו להחליף טמפונים מעליו. "במרבית המקרים, הסימן המקדים
להרעלה הוא סירחון קשה והפרשות. נשים שמתעלמות מסימני האזהרה, עלולות
להגיע למצב של שוק ספטי. המזל הוא שבגלל הריח הבלתי נסבל שמריץ את הנשים
לרופא, מוות מ־TSS הוא נדיר. אם מופיע ריח חשוד, או שיש חשש לכך שטמפון
נשכח בגוף, חשוב להגיע לרופא באופן מיידי. אמנם ב־90 אחוז מהמקרים מדובר
באזעקת שווא, ולא נמצא טמפון, אבל אסור לקחת סיכון."
כדי לצמצם את הסיכון, ממליץ ד"ר ישעיה להחליף את הטמפון כל ארבע־חמש
שעות, ולא יותר משמונה שעות. יש להקפיד להחליף טמפון גם לאחר כניסה לים או
בריכה. מומלץ להשתמש בטמפון בגודל הקטן ביותר האפשרי, יחסית לזרימה.
תיק נוסף שיושב על הנשים הוא הגלולות - אחד מאמצעי המניעה הנפוצים
ביותר - אבל זה לא מסתיים באחריות ובטרדה היומיומית. "אחת מתופעות הלוואי
של גלולות היא עלייה במשקל כתוצאה מהצטברות נוזלים," מסביר ד"ר ישעיה,
"לא כולן מגיבות כך, וגם כשעולים במשקל, הגוף חוזר לעצמו עם הפסקת השימוש
בגלולות."
תופעות לוואי נוספות עלולות להיות כאבי בטן, בחילות, אי נוחות בקיבה
ודימומים בלתי סדירים. כל התופעות הללו חולפות עם הפסקת השימוש, אבל יש
תופעת לוואי שלא כולן מודעות אליה, והיא דווקא לא חולפת בקלות.
"האסטרוגנים שבגלולות עלולים לגרום לפיגמנטציה בעור, בעיקר בפנים,"
מסביר ד"ר ישעיה, "בישראל שטופת השמש פיגמנטציה קלה היא יחסית שכיחה, אבל
יש גם מקרים של פיגמנטציה קשה יותר. גם כשמפסיקים את השימוש בגלולות מאוד
קשה להבהיר אחר כך את העור."
ויש עוד תופעת לוואי, פרדוקסאלית במיוחד: הגלולות מדכאות את
הטסטוסטרון, ומביאות לכך שלא יהיה ביוץ - מה שעלול אצל חלק מהנשים לגרום
לירידה בחשק המיני. לעתים הירידה כמעט בלתי מורגשת, אבל זה עלול להיות
קיצוני. בכל מקרה, לגלולות יש גם תופעת לוואי שעלולה לסכן חיים - קרישי
דם. "גלולות גורמות לקרישיות יתר בגלל רמת ההורמונים הגבוהה," מסביר ד"ר
ישעיה, "אם יש עבר של קרישיות יתר, לא מומלץ ליטול גלולות. אם היה סיפור
משפחתי, יש לעבור קודם בדיקה. הסכנה גדולה יותר בקרב מעשנות, מכיוון שגם
העישון מעלה את הסיכון לקרישיות יתר. יחד עם זאת חשוב להדגיש כי קרישי הדם
הם תופעה מאוד נדירה. גם אם הגלולות מכפילות את הסיכוי לפתח קריש דם,
עדיין מדובר בסיכון נמוך מאוד."
ומה לגבי שימוש בגלולות וסרטן? פה החדשות דווקא מרגיעות. "בקרב נשים
שנוטלות גלולות, הסיכוי לפתח סוגי סרטן שונים יורד," מסביר ד"ר ישעיה,
"למשל הסיכוי לחלות בסרטן השחלות וסרטן הרחם יורדים ב־ 70 אחוז, בהשוואה
לנשים שאינן נוטלות גלולות. לגבי סרטן השד קיים חשד כלשהו שהגלולות עלולות
להחמיר במידה מסוימת את התפתחותו, אך מדובר בסיכון נמוך מאוד, ועדיין קיים
על זה ויכוח. בסופו של דבר, כשלוקחים בחשבון את כל סוגי הסרטן, עדיף לקחת
גלולות."
למי שחוששת שלאחר שימוש ממושך בגלולות היא תצטרך תקופת "ניקוי" עד
שתוכל להרות - מסתבר שאין צורך. "זו עובדה בדוקה שהפריון חזק הרבה יותר עם
הפסקת השימוש בגלולות, ולכן הכניסה להריון קלה יותר," מסביר ד"ר ישעיה.
עבור חלק מהנשים, ג'ינס צמוד זה חלק מהמדים, אבל מסתבר שג'ינסים הדוקים, עלולים לעיתים להוות בעיה. "כשהג'ינסים מאוד הדוקים, בעיקר באזור הירך העליונה והמפשעה, וגם כשבישיבה נוצרת חגורה לוחצת במעבר שבין הירך למפשעה, יכולה להיגרם הפרעה לניקוז הוורידי מהרגליים," מסביר פרופ' גבריאל סנדרו, מנהל המחלקה לכירורגיית כלי דם בסורוקה. "בקרב נשים צעירות ובריאות זה לא יגרום ליותר מדי תלונות. אבל בקרב חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה, בעיקר נשים אחרי הריונות, עלולה להיות בעיה של אי ספיקה ורידית, כשלון של המסתמים החד־כיווניים שמסייעים לוורידים להעביר את הדם מהרגליים אל הלב," אומר פרופ' סנדרו.
"אצל הסובלות מאי ספיקה ורידית, ג'ינס צמוד זה כמו חוסם ורידים שמפריע לניקוז הדם. מצב זה עלול לגרום לתחושת עייפות וכבדות של הרגל, בצקות, התנפחות ורידים והופעת או החמרת דליות ורידיות ברגל. אם הג'ינס נלבש לפרקי זמן קצרים ההשפעה היא מזערית, אבל אם לובשים אותו בקביעות התוצאות עלולות להיות משמעותיות. מרבית התופעות יחלפו עם הפסקת השימוש בו." פרופ' סנדרו מסביר כי לא כל הסובלים מאי ספיקה ורידית מודעים למצבם.
כדי למנוע את התופעות האלו הוא ממליץ להמעיט בלבישת ג'ינסים צמודים אם ידוע כי סובלים מאי ספיקה ורידית, או אם מופיעות אחת התופעות בעת לבישתו. לנשים שלא מוכנות לוותר על המראה הצמוד, עדיף ללבוש ג'ינס בעל אפקט צינורי, הצמוד גם לאורך הרגליים עד למטה, שיעזור לאזן את ההשפעות של הלחץ בחלקו העליון.
"הבעיה היא שהשיטות השונות למריטת שיער פוגעות בזקיק השערה," מוסיף פרופ' מרסלו גרינוולד, סגן מנהל מחלקת עור ומין במרכז הרפואי סורוקה. "לפעמים עלולים להיווצר זיהומים ודלקות. אם הזקיק נהרס חלקית ייתכן שהשערה שתצמח בו לא תצא בפתח הטבעי, אלא תכנס בחזרה לעור ותגרום לדלקות שיכולות להיות ממושכות, ולעתים להשאיר צלקות."
"אם כבר בוחרים במריטה, הדרך הטובה ביותר היא מכשיר להסרת שיער שהסיכון לגירוי העור בשימוש בו הוא הנמוך ביותר," מוסיף פרופ' וולף. "החוט גם נחשב יחסית בטוח, אם כי בשל החיכוך שלו בעור, לפעמים רואים תגובות חזקות יותר של גירוי ודלקתיות. השימוש בשעווה עלול לגרום לגירוי חמור יותר." פרופ' וולף מבהיר כי לרוב, לא מדובר בנזק תמידי, אלא אם כן הנשים משתמשות במקביל ברואקוטן, תרופה לטיפול בפצעי בגרות, שמפריעה להחלמת הפצעים. אבל יש גם חדשות טובות למי שמאמינה כי הסרת שיער גורמת להוצאת ורידים. "עד כמה שאנחנו יודעים אין משמעות למריטת השיער מבחינת מצב הוורידים," אומר פרופ' סנדרו.
