"תשלחו תמונות במייל," היא עונה, "אם הילדים יימצאו מתאימים, נקבע פגישה איתכם ועם הילד." בפגישה בודקת קליימן את המוטיבציה של הילד לדגמן. אם זו רק גחמה של הורים נלהבים, סביר להניח שהכוכב הפרטי שלהם לא יתקבל. "הילד חייב לרצות להצטלם,” היא אומרת.
“הביקוש בשוק הוא לאו דווקא לילד יפה במיוחד, אלא לילדים שמשתפים פעולה, שיוצאים טוב בצילומים. משנה לשנה מספר הטלפונים הולך ועולה. מצד הלקוחות, הביקוש המרבי הוא לילדים עד גיל 10-11 שמצטלמים טוב. בני 14 כבר נראים גדולים מדי לדגמן אופנת ילדים ואז, אם הם מוצלחים, אנחנו מפנים אותם לפרסומות ולהצגות."
כ-70 ילדים, מלווים באמא, אבא, סבתא או אח גדול, יושבים וממתינים, לפעמים במשך שעות, שיקראו בשמם. המורגלים בתהליך מגיעים מאובזרים בגיים בוי, פלייסטיישן ושאר חפצים. החדשים בעיקר מתמרחים על המלווים שלהם.
"זה משעמם, אבל זה שווה," טוען בנחרצות ירון מדינה, דוגמן בן שבע וחצי שהתחיל את הקריירה לפני כשנה ומאז הספיק להצטלם לקטלוגים של "המשביר החדש לצרכן," "צ'ירוקי," "סופרפפארם" ועוד. כעת, הוא יושב ומחכה למדידות ל"גולף קידס," שהן בעצם האודישן השני והסינון האחרון. "אני אוהב לדגמן בעיקר בגלל הכסף. יש לי 21 'וובקינז' ועשרה זוגות נעלי נייקי."
את ירון מלווה הסבתא אילנה, שמספרת שנציגים של הסוכנות “טייק טו” ליהקו את הילד בחצר בית הספר, באחת ההפסקות. "אמא של ירון גם הייתה ילדה דוגמנית, ב'ווג במביני,"' מספרת הסבתא, "אני תמיד מלווה אותו כי ההורים עובדים ואין להם זמן בשביל זה. אני הולכת רק למה שנוח לי, מה שקרוב לבית. היום הוא דווקא לא מרגיש כל כך טוב, אבל הוא לא רצה לוותר," היא מוסיפה, וכשהצלם מתחיל לצלם את הנוכחים, היא מוודאת שלא יפספסו את הנכד שלה.
אחות של, הבן של
על הסו של קדס קידס צילום: אלי דסה
ד"ר יצחק קדמן מ"אל"י," האגודה להפ גנת הילד, מסביר: "כל העסקה של ילד דורשת מהלקוח המצלם אישור ספציפי עבור הילד ועבור יום הצילום. משרד התמ"ת (התעשייה, המסחר והתעסוקה) פועל כשהוא מקבל מידע מאיתנו על תלונה, אבל הוא לא עושה ביקורי פתע בימי צילום ולכן יש בעיה של אכיפה. התלונות שמגיעות אלינו, ברוב המקרים, יהיו מהצוות - הצלם, הסטייליסט, מעצב השיער - כי לאף אחד אחר בתמונה הזו אין אינטרס להתלונן.
הלקוח לא מתלונן וההורים, שעבורם מתגשם חלום בשעה שהילד מדגמן, מתלוננים רק במקרים שהכסף המובטח לא מגיע. הילד, במקרה
"ההורים, וגם הילדים, נמצאים בסביבה תרבותית ששמה דגש גדול על רזון, יופי, אופנה ואלמנטים חיצוניים. בסביבה כזו, ההורים הם בעלי מוטיבציה מאוד גדולה להפוך את הילד לשלוחה שלהם. צריך לזכור שכשמושם דגש רב על היבטים חיצוניים, אצל הילד יכול להתפתח חלק שמבוסס כולו על המראה.
בערך העצמי שלו תיווצר ההבנה שאם הוא לא יפה, הוא גם לא שווה. וזה מסוכן, מכיוון שהחיים הם דינמיים. לא כל ילד יפה יגדל להיות בוגר יפה, ואז משהו באישיות נשבר. גם הציפיות שיש להורים ולסביבה מהילד, שיצטלם בשקט ושישתף פעולה, אינן מותאמות ליפ לדים. לוקחים ילד בן שש שנדרש לריכוז, למשמעת עצמית, לתחרות, למאמץ וללחץ שלא תואמים לגילו, והרבה פעמים זה גם בא על חשבון דברים אחרים, שאמורים לפתח חלקים עמוקים יותר באישיותו."
דוגמנית צעירה, קדס קידס צילום: אלי דסה
בפועל, לא הכול כל כך קודר. סט הצילומים של קטלוג סתיו-חורף של המותג "קדס קידס" נראה יותר כמסיבת יום הולדת מאשר מקום שבו "מעבידים" ילדים. צעצועים וספרי ילדים פזורים בכל מקום, ממתקים וחטיפים נגישים לכל ילד, מוזיקה של להקת MGMT מתנגנת ברקע, מקפיצה את האווירה, ואפילו צרור בלונים נצפה באיזו פינה. אחר הצהריים, כשילכו הביתה הילדים "הגדולים," יגיע תורם של התינוקות - ואז גם תגיע מפעילה.
סבינה דן-מאיר, מנהלת השיווק של המותג, מספרת שרוב הילדים על הסט מצטלמים עבור קטלוג המותג כבר ארבע עונות ולכן מכירים אחד את השני. עבורם, יום הצילומים הוא הזדמנות להיפגש. "יש קבוצת ילדים שהיא הבסיס שלנו, כי אנחנו מכירים אותם ויודעים שהם מושכים את הצילומים קדימה. השאר משתנים מעונה לעונה.
כשאנחנו מחפשים דוגמנים לקטלוג, חשוב לנו לייצר מגוון של לוקים. תמיד תהיה ילדה ג'ינג'ית, שחומה, בלונדינית וכו.' הקונספט הוא לקחת ילדים יפים ולאו דווקא 'בנים של,' או 'אחים של' - למרות שעל הסט היום יש לא מעט כאלה. שני, אחות של לוסי דובינצ'יק כאן; עופר אורבך נוימן, אחות של עדי נוימן וכאלה. אבל חוץ מעופר, שיודעת ממש לשחק ולהתבטא, אני לא חושבת שיש ילדים שהם בגדר 'טאלנטים.' אני לא אקח אח של סלב רק בשביל יחסי הציבור. זה לא מספיק. אני תמיד מחפשת לוק וניסיון.”
זה שוק בשר
בתוך העולם הכל כך מסחרי של צילומי אופנת ילדים, מתחבאות נישות
אינטימיות יותר. את הקטלוג לקולקציית הקיץ הבא, שמיועד בכלל לחו"ל, צילמה
נעמה חסין למותג "טובהל'ס" בביתו של הצלם עדו לביא. הדוגמניות: בנות של
חברות שלה, ביניהן בנותיה של המעצבת סיגל דקל, שאומרת: "זה הכול בשביל
נעמה, שהיא חברה מאוד טובה שלי ואני מפרגנת לה. עבור מישהו אחר בחיים לא
הייתי מביאה את הילדות שלי להצטלם.
הבת של סיגל דקל לנעמה חסין צילום: אלי דסה
אני בתעשייה המון שנים ואני יודעת בדיוק מה זה. זו תעשייה לא פשוטה עם המון תחרות, מרפקים וכאבי לב. לא בא לי שהן יעברו את זה, הן צריכות להיות ילדות. אם אמה, הבת שלי, הייתה ילדה של מישהו אחר, כבר מזמן היו נכנעים לה והופכים אותה לדוגמנית, כי היא ממש מתה על זה. אבל בעיניי דוגמנות זה מקצוע אומלל, גם לבוגרות יותר. זה שוק בשר. כשאני עושה אודישנים לקטלוגים של הקולקציות שלי, אני עושה אותם אחד על אחד, כדי שזה יהיה אישי יותר ולא יהיה את הקטע של ועדת שופטים שבוחנת את הדוגמנית. אני לא סובלת את זה."
"עבדתי בעבר עם סוכנויות," מספרת חסין, "זה היה מאוד קשה. אימהות הגיעו, ישבו בתור עם הילדים, טלפנו אליי בלי סוף כדי לדעת אם הילדים התקבלו, ופעם מישהי אפילו ניגשה אליי בחוף הים ואמרה: 'תראי את הבת שלי.' ברגע הזה החלטתי שאני עובדת רק עם חברים."
במה שונים צילומי קטלוג אופנת הילדים שלך מאלו של המבוגרים?
"כשמצלמים ילדים צריך להתחשב בסבלנות שלהם. הצילומים לא יכולים להתפרש על פני כל היום, כי בשלב כלשהו נאבד אותם. חשוב גם להביא הרבה ילדים, כך שלכל אחד יהיה מספר קטן של סטים. אני תמיד מביאה איתי ערכת עזרה ראשונה, הרבה ממתקים ויוצרת סביבה כיפית."
גם האיפור והסטיילינג מקבלים פרשנות אחרת עם ילדים. מירב קאופמן, המאפרת על הסט של "קדס קידס," מספרת שלילדים יש נטייה לכתמים שחורים מתחת לעיניים. לדבריה, "לא ממש מאפרים ילדים. צריך איפור מינימלי שיעבור טוב בתמונות, להעניק להם מראה בריא ומעט עומק בפנים."
דוגמנית צעירה צילום: אלי דסה
הסטייליסטית מזל חסון אומרת שההבדלים בין עבודה עם ילדים לבין עבודה עם בוגרים מתבטאים בעיקר בבניית הלוק: "כשאני חושבת על דוגמנית, אני חושבת על בחורה סקסית שיכולה להחזיק בגד של אישה. אצל ילדה, ארצה בגד שיהפוך אותה לכמה שיותר מתוקה, אבל בהתאמה מדויקת - אני רוצה ליצור לוק של ילדות שחשבו לפני שיצאו מהבית. עבודה עם ילדים דורשת המון סבלנות, אבל אני מאוד נהנית."
הסטייליסט ראובן כהן טוען להבדל מהותי בין בוגרים מקצוענים לבין ילדים: "ילדים הם מאוד ביישנים, צריך סבלנות אליהם. אני מדבר אליהם כמו אל גדולים וזה עובד, אני מסביר להם בדיוק מה אני רוצה ומה לא. עם מבוגרים אתה פחות בוחר את המילים שאתה מוציא מהפה".
