פרויקט מסלול, ערוץ 2, 21:00

מסלול ההתרסקות ממשיך לגבות קורבנות. "כדי להוביל אופנה עליכם להיות קורבנות אופנה", זמזמה שירז טל, הג'י-פי-אס האנושי, משפט לא מובן לפחות כמו "בגד נשי ומלא רוך, אפשר לומר אוונגרדי". תרגום בבקשה. ממתי הפכו נשיות ורוך לאוונגרד? ובאשר להובלה, העיוורים הם שמובילים פה את הרואים, עד שהרואים רואים את השופט גל אפל ומתעוורים בו במקום. אני פונה ללב שלך, אפל: רד מהמסלול, ורד, רד מעל מסך הטלוויזיה שלי. זה לא עניין של טעם. זה עניין של חוסר טעם. הסוודר הצהוב-זרחני מעל המכנסיים הקצרים של המושל בגיגית הסטיילינג המקומית, הממליך ומשפיל מלבישים ומתלבשים אחרים, עוד יככב בסיוטים עתידיים והוא לבדו עילה לצו הרחקה לכל החיים מכל זירת אופנה המכבדת את עצמה. אבל "פרויקט מסלול" בגירסת השחיטה הלא כשרה כנראה לא מכבדת את עצמה, והתוצאה היא זירת אסון. אם זאת בדיחה היא לא מצחיקה, מצטער. אם זאת תאונה, איפה הרשויות הרלוונטיות?

צהוב הוא בהחלט הצבע השולט בשחיטה הלא כשרה שעבר הפורמט האמריקאי המעודן במקורו. במקום מוזה קיבלנו את משי חוג'ה, במקום אוסקר דה לה רנטה, שהוא וחני פרי היו ככה-קרובים (וכל הצלמים בניו יורק זוכרים אותה מאז, אבל רוברטו קוואלי מתקשר בכל יום הולדת דווקא לחוה לוי) זכינו בשנקר דה לה שמאטע, ומהיידי קלום נשאר רק הכלום. איפה חדוות היצירה, המירוץ אחר היופי, עולמות שלמים של הבעה המקופלים בכל מכפלת ומגולמים בכל סיכה? כאן העיקר הוא קטטות של דוכני סידקית, הומור של נהגי משאיות והסתכלות מעוותת על עולם האופנה והעולם בכלל. אם המעצבים מתייחסים לדוגמניות בבוז מקפיא דם, מה יגיד ברונו שרוקח מזה פרודיה לפרנסתו?

הפרק של אתמול, שאירח מלכות יופי ודוגמניות עבר שעשו את זה בגדול או בענק, תלוי מה היה כתוב לשירז טל בטלפרומפטר באותו רגע, היה רווי שנאת נשים, שנאת אדם וכל פוביה שמופיעה באנציקלופדיית הפוביות. המעצבים חששו שיפהפיות העבר, גם העבר הקרוב מאוד, הפכו למפלצות שומן מקומטות, כאילו אין פשע נורא מזה נגד האנושות.

אחת המעצבות הביעה תקווה שהדוגמנית ששודכה לה מחזיקה ב"מידות סבירות של אשה שניסתה לשמור על הגזרה שלה". תחי הסולידריות הנשית. מעצב אחר אמר שיש לו תמונה של הקולבית (כלשונו) שלו "מלפני שלושים ומשהו שנה" (הבחורה בת 38) ואז רצה "להוריד לה סטירה" רק מפני שהעזה להעיר שהבגד לא מחמיא לה. אילנה שושן סיפרה שהיתה רפתנית, ומן הסתם הרגישה בבית. בין קריאות "וואי, מאמי, איזה מעלף" מזויפות ודקירות פגיון אותנטיות, העיר מישהו על מתחריו שהם מתנהגים "כאילו שרק צריך לגרד קצת את החול ולראות את היהלום שהם". אבל כמה שלא מגרדים, מימין ומשמאל רק חול וחול.