הסיבות למצב הזה רבות, אך אין ספק כי לשנים של התעלמות טלוויזיונית מוחלטת מאופנה (ולא, אייטם של ארבע דקות בתוכניות לייף סטייל לא באמת נחשב) יש השפעה. לפני פחות מחודש הזכיינית "רשת" לקחה סיכון ענק והעלתה לאוויר את מה שאמורה להיות פצצת הרייטינג של הקיץ: "פרויקט מסלול".
13 מעצבים הונחתו היישר אל לב הפריים טיים, חמושים בתקווה להפוך לשיחת היום בפינת הקפה הקרובה אליכם. הגישה הצינית כלפי תוכניות הריאליטי כבר הפכה מזמן לאופנתית, ואי אפשר להתעלם מכך שריאליטי האופנה מגיע רק אחרי רשימה ארוכה שכוללת שורדים, שרים, רוקדים, שמנים, מבשלים, רצים וסתם מתבטלים בבית - אך אין ספק שזו הפעם הראשונה שבה הטלוויזיה הישראלית מכירה באופנה כנושא מספיק מעניין וסקסי, כזה שיוכל להעסיק בכיף את מדורת השבט.
לכל המתמודדים בפרויקט יש רקע באופנה, ולמרות שאין ספק שמשי חוג'ה עוד תמצא את עצמה מככבת על שער אחד מעיתוני הבידור, הוחלט ב"סגנון" להציג בשער את מי שבעינינו הם שתי הבטחות גדולות בריאליטי, אבל חשוב מזה, במציאות: אלון ליבנה ולוסי דוד. שניים שהם אולי הפכים באופי ובסגנון העיצובי, אבל שותפים לכישרון יוצא דופן. שניים שכבר מוכרים בתעשיית האופנה. ועכשיו הזמן שלהם להפוך למוכרים בכל בית.
אלון ליבנה, 24, גדל ברמת השרון כבן יחיד לזוג הורים ליברלים. מאז
ומתמיד ידע שהוא רוצה ללמוד אופנה. וכבר כילד היה תופר לעצמו בגדים במכונת
התפירה של סבתא שלו. את לימודיו בתיכון "אלון" סיים בגיל 17, וחצי שנה
בלבד לאחר מכן התקבל למגמת האופנה במכללת "שנקר". ליבנה , שהחל בתור אחת
ההבטחות הגדולות של בית הספר, או כפי שהוא מעיד: "לא קיבלתי אף פעם ביקורת
רעה.
הביקורות שלי תמיד היו מצוינות" - הודח ממנו בסוף השנה השנייה
ללימודיו, ובכך הפך לאחד הסיפורים המדוברים ב"שנקר" בשנים האחרונות.
"עשיתי פרויקט עם עוד חברה", הוא משחזר את השתלשלות העניינים, "וכשהתחלנו
הסיטואציה מאוד הלחיצה אותי, ואז היא הגיעה עם סוג של הצעה. היא הראתה לי תמונה של פרויקט של בוגר בית הספר "סיינט מרטינס" ואמרה לי: 'תראה, זה נורא מתאים למה שאנחנו עושים ואין לנו זמן. בוא ניתן את זה לתופרת, ובבוקר לפני ההגשה נאסוף את זה. ובאמת, כך עשינו. הגענו לביקורת, קיבלנו ביקורת מצוינת, וברגע שהיא הסתיימה הדחקתי הכול. אני לא זוכר ממנה כלום. רק רציתי שזה ייגמר".
"לא. כמה ימים אחרי הביקורת החלו לצוף שמועות שיש חשד להשראת יתר. ואז, כשכמה מהנשמות הטובות ב' שנקר' שלחו למרצה מכתב עם התמונות, העלו אותנו לוועדת משמעת. ישר התוודיתי שהעתקתי, ותמרה יובל ג'ונס, ראש המחלקה, חתמה על מסמך ההשעיה שלי מהלימודים. זהו, הייתי בחוץ".
תגובות מקובלות לחוויה כזאת כוללות היקברות בבית למשך שנה, נסיעה לאשראם בהודו, החלפת שם או מקצוע. אבל לא אצל ליבנה: "הרגשתי שעכשיו אני חייב לעשות משהו קיצוני. נכנסתי ל'סטייל דוט קום' והכנתי רשימה של מעצבים שאני רוצה לעשות אצלם סטאז'".
איך אפשר אחרי טראומה כזו ישר לזפזפ הלאה?
"השתחררתי מזה, סלחתי לעצמי. הייתי בן 17 וחצי, אפילו אם הייתי פושע לא הייתי נכנס לכלא כי אני קטין. היום אני מסתכל על זה כעל דבר טוב שקרה לי. כעת הדבר שהכי חשוב לי הוא יושר מקצועי. זה אומר שאפילו אם יבוא מולי אויב מושבע עם בגד יפה שעיצב, אני אגיד לו שזה יפה".
תקראו לו נרקיסיסט, אגו מנופח, דיווה, או סתם טאלנט-אבל על אף גילו
הצעיר, ליבנה כבר אימץ לעצמו את כל ארסנל התכונות המופלאות המיוחסות
למעצבי-על. וזה כולל אפילו מוזה העונה לשם מוריאל: "היא אביזר. כשאני יוצר
משהו מטורף ואנשים אומרים לי:'אתה חי בסרט, מי ילבש את זה?'- אני אומר:
'רגע, מוריאל תלבש את זה, היא גם פלח שוק. אומנם קטן, אבל פלח".
ממש כמו אותה דוגמנית שמועדת על המסלול ומיד נעמדת כי ההצגה חייבת
להימשך, גם ליבנה מיהר לחזור למסלול חייו, בדרך אל התהילה. שבועיים אחרי
ההדחה מ' שנקר' הוא קיבל טלפון, כשעל הקו נציגיו של אחד עם אגו לא פחות
קטן, אבל עם קצת יותר קרדיט - מעצב העל אלכסנדר מקווין. הם רצו אותו
לסטאז' אצלם בלונדון.
במקום להעיף את ליבנה במטוס הראשון לארץ, המעצבת ההמומה החליטה לתת לו הזדמנות, שבסופה אחד הדגמים שמקווין העלה בתצוגה שלו היה מעשה ידיו של ליבנה.
בתום הסטאז', הוא החליט לחזור לארץ. אם ניתן היה לחשוב ששוק האופנה הישראלי יזכור לו את סיפור ההדחה, הרי שהמציאות שוב הוכיחה עד כמה הזיכרון שלנו קצר. המעצב יוסף פרץ, שהיה אחד השופטים בביקורת של ליבנה, קיבל אותו לתפקיד המעצב הראשי של ליין הקז'ואל.
כעבור מספר חודשים מוצלחים אצל יוסף, ליבנה שמע שלא אחרת מאשר יובל ג'ונס, שהייתה חתומה על השעייתו, התמנתה ליועצת ראשית של בית האופנה של רוברטו קוואלי ועושה את דרכה לפירנצה. למרות שחבריו הזהירו אותו שהוא סוג של טראומה עבורה ושהאישה לא מעוניינת לשמוע ממנו, ליבנה החליט להרים טלפון.
אחרי עוד כמה שלבים, שכללו פגישה, שרטוט קולקציה לדוגמה וסגירת פרטים, התעוזה שלו שוב השתלמה והוא נחת היישר אצל קוואלי. כעבור כמה חודשים באיטליה, הגיעה ההצעה להשתתף ב"פרויקט מסלול".
מבחינתו , זה היה הרגע לסגור מעגל עם כל המלעיזים מ'שנקר', שטענו במהלך הלימודים שהוא נעזר בתופרת ובתדמיתנית, "וזו אחת הסיבות שהלכתי לתוכנית, כדי שסופסוף יראו בדיוק מה אני יכול לעשות, מה אני שווה. שם אי אפשר לרמות".
אם ליבנה מייצג באישיותו ובדגמים שהוא יוצר את כל מה שהוא יהיר, מפוקס,
זוהר וגדול מהחיים-לוסי דוד, 34, עברה דרך אלטרנטיבית ופתלתלה של ניסוי
וטעייה עד שהתמקמה כאחד הכישרונות הבולטים בעולם האופנה הישראלי. היא גדלה
בבת ים, וכבר בהיותה בתיכון "אורט" תכננה להמשיך ללמוד ב"שנקר".
מלבד התחושה שהיא סופסוף יכולה להרשות לעצמה להעז ולהיות היא עד הסוף,
כולל שיער צבוע בסגול - כמעט ואין לה זיכרונות משם. עניינים בוערים יותר
הטרי?דו אותה. בסוף השנה השלישית ללימודים חלתה. בעיה בבלוטת התריס גרמה
לה להשמנה ולעיניים בולטות, ודוד המוחצנת רק רצתה להסתתר.
תחילה היא שקעה בכעס, עד שבשלב מסוים החליטה לעזוב את הלימודים ולנסוע
להודו. למרות שהיא מודה ש"זה לא עשה לי את מה שרציתי, זה לא הביא לי את
ההארה", הנסיעה גרמה לשינוי. כעבור שנה, בעודה חולה, היא חזרה ל?שנקר? כדי
לעבוד על פרויקט הסיום שלה, "ג'יבריש".
הפרויקט , שהורכב מבדים שמצאה בחנויות ישנות בבני ברק ושכמעט לא
נגזרו, זכה לפתוח את תצוגת הבוגרים ואף הופיע על שער "סגנון". " זו הייתה
הפעם הראשונה שקיבלתי חותמת שאני בסדר. זו הייתה התרגשות מטורפת", היא
נזכרת. בעודה על מדרגות התצוגה, נחטפה על ידי המעצב דודו גבריאלי לעבוד
ב"כאוס". תוך כדי עבודה הגישה מועמדות לתחרות ללימודי מאסטר בחברת "ליניה
פיו" מפירנצה, שעוסקת בפיתוח סריגים למעצבים הכי גדולים בעולם.
מתוך אלף מתמודדים, נבחרו דוד ועוד חמישה מעצבים מרחבי העולם. "שם
באמת אמרתי:'וואללה, אף אחד לא מכיר אותי, אני יכולה לבחור להיות איזה
לוסי שאני רוצה. הבנתי שכשאני מחליטה, אז יש לי מלא כוח. זרקתי את כל
הכדורים שהיו לי. שלושה חודשים אחר כך עשיתי בדיקה אצל רופא, שהיה בשוק.
הוא ראה בזה שהפסקתי עם הכדורים על דעת עצמי ופתאום אני מאוזנת סוג של
נס".
לפני חמש שנים חזרה ארצה ומאז הס?פיקה לעסוק בסטיילינג, להיות קניינית
של רשת "מנגו", לעצב מותג קז'ואל שלה בשם "לוסיד" (שהציג גם בתערוכת "ברד
אנד באטר" היוקרתית בשנה שעברה)ובשלוש השנים האחרונות להנחות ב"שנקר". "
אני בן אדם הכי לא פדגוגי, אני עילגת לפעמים, אבל אני טובה בללמד. למדתי
איך לחפור בעצמי, אז אני יודעת לעזור לסטודנט לחפור אצלו".
בתום סדרת ראיונות מקצועיים אצל המעצבת דורין פרנקפורט, כתב האופנה
איתי יעקב (שלנו מ"סגנון") ורחל ברמן הדרי מ"שנקר", שלוו בתחקירים
ובמבחנים מצולמים, ורק שלושה ימים לפני תחילת הצילומים ל"פרויקט מסלול" -
דוד וליבנה קיבלו את ההודעה שהם בפנים. החששות היו אדירים, במיוחד מצידה
של דוד.
החל בפחד מהחשיפה, דרך חשש מזילות המקצוע, ממה יגידו אנשי התעשייה,
מלהיתפס כיהירה, ועד החשש הגדול מהחברות הקרובה שלה עם המעצב ושופט
התוכנית, ויוי בלאיש.
"חשבתי שחוקי האתיקה לא יאפשרו לי להשתתף בתוכנית שהוא שופט", היא
אומרת, "אבל דיברנו עם ההפקה, ובכל זאת מדובר במדינה נורא קטנה ובסוף כולם
מכירים. החלטנו לנתק את הקשר בזמן הצילומים, כדי שלא ידברו וגם כדי שלא
נרגיש שיש כאן משהו לא נקי. שנינו מקצוענים, וב?פרקים הבאים רואים שאני
מקבלת ממנו ביקורת לא טובה".
קרה שמתמודד ביקר את הקשר?
"כן. היה מתמודד שאמר לי שעברתי ביקורת רק בגלל שאנחנו חברים,
אבל אני יודעת מה אני שווה, ותאמיני לי שאם הייתי מרגישה שזה בחסד, הייתי
קמה והולכת. עניתי לו שעצוב לי שככה הוא חושב. החלטתי להשתתף בתוכנית כי
העדפתי להגיד לעצמי שאני מתחרטת על זה שעשיתי את זה, מאשר להתחרט על זה
שלא עשיתי את זה".
לליבנה היו סיבות אחרות להשתתף בתוכנית. "אנשים קונים היום בגדים משתי
סיבות-בגלל שהם יפים ובגלל המותג", הוא אומר. "תסכימי לשלם 600 שקל עבור
ג'ינס של 'לי' או'ליוויס', אבל לא של חברה שלא שמעת עליה בחיים. יח"צ
ופרסום זה דבר מאוד חשוב, ואנשים שיתחברו אליי בתוכנית אוטומטית יהפכו
ללקוחות שלי".
ודוד מוסיפה: "הדבר הכי טוב שיכול לקרות בעקבות התוכנית זה שאוכל
להתפרנס מהבגדים שאני עושה. התוכנית מביאה את האדם שמאחורי הבגד, וזה מה
שגורם לאנשים להבין מה ההבדל בין לקנות שמלה של לוסי לרכישת שמלה
של'זארה'". המנצח בתוכנית יזכה בשנת שכירות של חנות משלו בקניון ארנה
ובעיצוב קולקציה ל"קסטרו"-בהחלט התחלה בדרך להגשמת חלום שכזה.
עם תחילת צילומי התוכנית, מצאו את עצמם דוד וליבנה, שני עולמות
מקבילים, חולקים שולחן בסטודיו ומתחברים. דוד מספרת: "זה התחיל מזה שאלון
הגיע ממקום מאוד מאמין בעצמו, קצת שחצן, מדבר על עצמו דיבורים שאני בחיים
לא הייתי אומרת על עצמי. אני מודה שהעדפתי להיות חברה שלו מאשר אויבת.
כשאני צופה בתוכנית, אני יכולה להבין למה אנשים חשבו עליו את מה שאני
חשבתי עליו בהתחלה. יש משהו בביטחון שלו שמרתיע, כי לרוב האנשים אין
ביטחון. כולל אותי".
" לא חשבתי שהצגתי ביטחון עצמי מופרז", ליבנה מסנגר על עצמו.
"לכל אחד יש טייפקאסט, אז אני האגו מניאק. אני לא חושב שמעצב אופנה צריך להיות משהו המוני שצף ביחד עם כולם בביצה. מעצב אופנה זה מישהו לשאוף אליו.
אלכסנדר מקווין אמר לי שלום פעם אחת, ביתר הפעמים הוא פשוט סובב לי
ראש. מעצבי אופנה אמורים ליצור דברים יפים, לא להיות חמודים. וכן, בדרך
כלל המעצבים החמודים הם לא מוכשרים. אז אני לא אומר שאני רע או מגעיל, אבל
אני מעצב ייחודי, מאוד מאמין בעצמי ואני חושב שאני מאוד מאוד מאוד טוב.
אין לי בעיה עם מי שחושב שאני מתנשא.
ברור גם שאם יש קטע בתוכנית שבו אני עושה מעשה טוב, לא יראו את זה כי
אני לא בטייפקאסט של מאמא תרזה". דוד : "אני חושבת שכשתתבגר הגישה שלך
תשתנה, כי בסופו של דבר לכולם אכפת מה אומרים עליהם".
ליבנה : "ברור שכשאהיה בגיל של לוסי, לא אהיה אותו בן אדם". החברות
בין השניים עוררה לא מעט תגובות אצל יתר משתתפי התוכנית, מספר ליבנה. "זה
הגיע למצב שלאנשים לא היה נעים לדבר על לוסי אם הייתי בחדר".
דוד : "אני חושבת שזה מקנאה על שאני מ'שנקר', שאני מנוסה, ושאלון נורא מוכשר ויכול ליצור קונסטרוקציות מטורפות".
ליבנה : "בשלב מסוים אמרתי לה:'בואי נרד קצת אחד על השני, שלא באמת יפתחו עלינו עין'".
הניסיון שהגעתם איתו הקנה לכם יתרון?
ליבנה: "העבודה במקומות לחוצים חישלה אותנו ובגלל זה, למשל, לא
התרגשתי אפילו כשגל אפל אמר בתוכנית הראשונה שהוא פחות מתחבר לעיצוב שלי
ושיש בו משהו לא פרקטי. זה לא הזיז לי".
דוד : "זה שיש לך ניסיון, לא אומר שאתה הכי טוב. התחרות הזו בעיקר
בוחנת את התושייה שלך לצלוח את כל הטוויסטים של ההפקה. אתה כל הזמן מרגיש
שאתה במשחק טאקי ונשארת עם קלף אחרון, כשפתאום מישהו מוציא את הקלף
של'תחליפו קלפים' ועכשיו הכול מתחיל מחדש".
מה כל כך שונה בנקודת המבט שלכם?
ליבנה: "זו לא אותה לקוחה, לא אותה אישה. הלקוחה שלי חייבת להיות עם בי?טחון, היא תרצה לגנוב את ההופעה. היא תרצה שידברו עליה ויבקרו אותה כמה שיותר".
דוד : "אלון רואה אישה כסטריאוטיפ: חייבת עקבים, מותניים צרים, הליכה חזקה על הבמה, קצת כמו שגבר רואה גוף אישה. בהתאם, הוא בעיקר סוגר ומחטב את הגוף, מפסל אותו. יוצאים מזה דברים מאוד יפים, ומקווין וגליאנו עשו מזה קריירה, אבל זה עניין של טעם. אצלי האישה היא אחרת, אני באה יותר מהחומר וממה שהחומר נותן לי על הבובה-ולא הבובה היא שמכ?תיבה את הדגם. לאישה שלי יש הרבה זהויות, היא חסרת הגדרה נוקשה. היא צעירה בראש, פאנקית, אורבאנית. היא לא סטריאוטיפ".
יש רק אישה אחת שלטענתכם יכולה להיות לקוחה של שניכם. משי חוג'ה. הבנתם למה היא לוהקה לתוכנית?
ליבנה: "מדובר בתוכנית ריאליטי, ואני מאמין שאם היו לוקחים רק מעצבים, לא משנה כמה הם מדהימים, אף אחד לא היה צופה. אם הייתי העורך של התוכנית, הייתי לוקח אותה בעיניים עצומות".
דוד: "בהתחלה הופתעתי שלקחו אותה לתוכנית, אבל אחר כך הבנתי שהיא מביאה משהו אחר, שיש בה איזשהו סטאר קוואליטי ומשהו שצריך אותו באווירה בסטודיו בשביל ליצור את העניין ואת האינטריגות. גם אמרתי לה את זה. אנחנו לא יכולים לספר מה קורה בהמשך, אבל קורה משהו גדול עם משי. היא דמות עגולה".
ליבנה : "אני מאוד מעריך את דעתה. היה לי חשוב לשמוע מה היא חושבת, כי משי יודעת להתלבש, היא מבינה אופנה".
מובן שחוקי הסודיות של הריאליטי אינם מאפשרים לשניים לחשוף לאיזה שלב הגיעו ואם הם בגמר, אבל אולי זה גם לא כזה משנה. נכון שכל תוכנית ריאליטי מנסה למכור לנו סיפורי סינדרלה, אבל אתה לא חייב לגדול בצריף כדי להיות סיפור הצלחה מרגש.
ליבנה ודוד גדלו בבתים רגילים, למשפחות אוהבות, אבל הדרך שהם עוברים בעולם שבו התחרות כל כך גדולה והפרגון כל כך קטן-היא מאבק יומיומי. אם בעוד שנה הם ייצרו קולקציה שגם מאי מרמת אביב וגם מסעודה משדרות ילבשו - הם בהחלט זכאים להיחשב לסינדרלה. בינתיים, השניים כבר מתחילים לחוש את ניצני החשיפה. דוד כבר קיבלה הנחת וי?איי?פי מחברה סלולרית וליבנה כבר שמע מישהו אומר שהוא מעריץ אותו.
ומה לגבי הביקורות והרייטינג, שכרגע לא עומד בציפיות?
ליבנה: "אני לא יודע מה זה אומר. ל'הישרדות2' היה רייטינג יותר נמוך וביקורות נוראיות, אבל עדיין אין בן אדם במדינה שלא יודע מי זה עידן. אז מה אכפת לי?".
