אם תתבקשו לעצום עיניים ולדמיין צללית "שאנל" טיפוסית, סביר להניח שהתוצאה תכלול את ז'קט הטוויד עם המפתח העגול, בתוספת שרשת פנינים) קוקו שאנל דגלה בפנינים מזויפות ( וסיכת דש עדינה-מסימני ההיכר של המותג וסמלים של קלאסיקה מאופקת.

עם השנים הז'קט וגם הפנינים החלו לככב בסטיילינג הקולנועי והטלוויזיוני של האישה הבורגנית מהפרברים, ראה ערך ברי

מ"עקרות בית נואשות". איב סאן לורן, איש הבוהמה הנצחי, הקדים לתעב את התופעה כבר בשנות ה-70. " אני שונא את הבורגניות, את התפיסה שלהן, את הטעם שלהן ואת חוסר הגמישות שלהן", אמר בריאיון טלוויזיוני ומיהר להצמיד לבורגנית השנואה אביזרים תואמים: "הן משעממות, תמיד עם שרשרת פנינים או סיכה על הבגד ועם התסרוקות העשויות". רמז עבה? לעולם לא נדע.
"אני אוהב יותר את איב סאן לורן - את הדמיון והתעוזה, את הצבעוניות, הדרמטיות והאמנותיות".
המעצב ירון מינקובסקי

למרות המופנמות המפורסמת של סאן לורן והפשטות שהפכה לסמל התדמיתי של קוקו שאנל, שני המעצבים האייקוניים לא סבלו מצניעות יתר בכל הנוגע למקומם באופנה העולמית.

בריאיון נדיר שנכלל בסרט הדוקומנטרי "שאנל שאנל" משנת 1989, מעצבת?העל נשאלה מה דעתה על טרנדים, או ברוח התקופה "אופנות משתנות", ולא התבלבלה: "לא האופנות משתנות, זו אני שמשתנה.

אני היא האופנה". ואילו סאן לורן נשאל בריאיון ל"ניוזוויק" ב-1976: איך קורה שבכל עונה, בסופו של דבר, כל מעצבי-העל מציגים על המסלול וריאציות של אותו הדבר. הוא השיב בענווה, תוך כדי שהוא מסמן באדיבות את המעצב היפני קנזו טקאדה כיוצא דופן: "כל מעצבי-העל פשוט מעתיקים אותי ".
"שאנל זו קלאסיקה הרבה יותר ותיקה. כאחת ממעצבות הנשים הראשונות, היא הכתיבה אופנה מתוך עצמה". המעצב גדעון אוברזון .

הביוגרפיה של סאן לורן, פרי עטה של עורכת המגזין "סטילטו", לורנס בנעים, ראתה אור בשנות ה-90. סופר בה כי קוקו שאנל הזמינה לארוחה את פייר ברז' ה, בן זוגו ושותפו של סאן לורן, ובמהלכה הציעה לו עריקה אל המחנה שלה, בדרכה הקולחת: "סאן לורן הוא בסך הכול בית אופנה.

אני מציעה לך אימפריה", אמרה . ברז'ה סירב, אך כעבור לא מעט שנים הונצחה האיבה בין שני בתי האופנה, כשקארל לאגרפלד, יריבו המושבע של סאן לורן וחבר בקליקה עוינת ומתחרה, החל להנהיג את בית האופנה "שאנל".

לא עבר זמן רב עד שלאגרפלד החל לשחרר אמירות בעייתיות ממרומי מעמדו. כך, למשל, טען שסאן לורן שילם למוזה שלו, קתרין דנב, עבור הערצתה הכביכול מזויפת.
רק כשהתחלתי לעבוד עם סאן לורן הבנתי מה זה בגדים, מה זה איכות ויראת כבוד למקצוע. הוא השאיר בי הרבה מעבר לחותם" . מיכל (מיקי) ממון .

אחת האנקדוטות על אודות סאן לורן עוסקת באירוע שוודא יסיפק את מנת הטראומה השבועית למעצב הרגיש: היתקלות בגבר שיכור במלון הפריזאי "פלאזה אתנה".

לא רק שהגבר הצליח לערער את שיווי המשקל של סאן לורן בעצם המגע המזהם עמו, הוא גם שילב במפגש המקרי ביקורת חברתית נוקבת: "אתה! אתה גרמת לאשתי להיראות כמו לסבית ארורה! ", הטיח במעצב המופתע. סאן לורן ושאנל, שבעצמה כונתה לא פעם "לסבית" על ידי מבקרים שמרנים, שיחקו תפקידי מפתח בשילוב הפן הגברי במלתחתה של האישה המודרנית.

הם אף זכו על כך לשבחים רבים מהנשים המשפיעות שהלבישו. "האיכות הגברית שיש בבגדים שלו נותנת לאישה סוג של כוח. הם מכינים אותה לקראת מפגש שעלול להפוך לעימות", אמרה על סאן לורן ידידתו הקרובה, השחקנית קתרין דנב.
"סאן לורן מייצג בשבילי אנדרוגיניות - אישה פוגשת גבר, גבר פוגש אישה. שאנל מייצגת את שיא הנשיות, את השבריריות, את הרומנטיות" . המעצב ברי מאייר

האם סאן לורן ושאנל נפגשו אי פעם? הגרסאות סותרות. מעצב התכשיטים שלה, רוברט גוסנס, סיפר כי המעצבת אמרה לו פעם, כבדרך אגב :" אכלתי צהריים עם בחור שיגיע רחוק מאוד-איב סאן לורן".

סאן לורן, מצדו, הגיב לדברים בפרנויה קלה: "מעולם לא רציתי לאכול איתה צהריים. פחדתי שהיא תאכל אותי". לקוחה משותפת של המעצבים אמרה פעם: "שאנל עובדת עם החומר, סאן לורן עובד עם הציור", והוסיפה : "השיק של שאנל לא משתנה לעולם, רק החומרים משתנים.

סאן לורן, לעומת זאת, ממציא כל הזמן תלבושות חדשות". כך שאם השניים אכן נפגשו, במקרה או בכוונה תחילה, אין ספק שקווי השוני והדמיון ביניהם היוו בסיס לשיחה מרתקת.
"אני זוכרת היטב את התצוגה של סאן לורן, שבה מיקי ממון יצאה בפינאלה בשמלת כלה היה נעים ; לראות את זה" . המעצבת מירה צבילינגר