במלאות שנה למותו של איב סאן לורן, יקיים פסטיבל הקולנוע הצרפתי השישי מחווה למעצב האופנה האגדי.
במסגרת הפסטיבל יוצגו שני סרטים תיעודיים על סאן לורן, לצד סרטים שלהם עיצב תלבושות: סטוויסקי (אלן רנה, 1974 ) ורכבת תחתית (לוק בסון, 1985) בכיכובה של איזבל אדג'ני; וכן סרטים בכיכובה של המוזה הנודעת שליוותה אותו בעבודתו, השחקנית קתרין דנב.
את הפסטיבל תלווה עורכת האופנה של המגזין הצרפתי "סטילטו," לורנס בנעים, אשר פרסמה בשנת 1993 את הביוגרפיה הראשונה על סאן לורן. מתוך שבעת הסרטים שיוקרנו על פועלו של המעצב, שווה להתמקד בצמד הסרטים הדוקומנטריים "איב סאן לורן, תשוקה ללא הרף" (ז'רום דה מיסול, 1994)ו"שדרות מרסו ,5 פריז" (דויד טבול, 2003) שהיו הראשונים שפתחו צוהר אל פועלו וחייו של המעצב הקפריזי, על העליות והמורדות שידע לאורך הקריירה שלו.
בניגוד לרבים מהסרטים המתעדים את חייהם של מעצבי אופנה גדולים, באלו בולטות דווקא השבריריות והרגישות של סאן לורן. התוצאה הסופית אנושית וחזקה בעוצמתה. אל תחמיצו.
בשבוע הבא יעלה לאקרנים הסרט הראשון משלושת הסרטים שנעשו בשנה החולפת על מעצבת האופנה קוקו שאנל, שבמידה רבה היוותה עבודתו של סאן לורן, הפניית עורף והתרסה נגד בורגניותה. זאת הזדמנות לעשות מחווה לשני מעצבים שתפרו את העבר, ההווה והעתיד של עולם האופנה - קוקו שאנל ואיב סאן לורן. מיצאו את ההבדלים.
ביוגרפיה: גבריאל (קוקו) שאנל נולדה בסומור, בסמוך לעמק הלואר בצרפת, באוגוסט 1883. את דרכה בסצינת האופנה הפריזאית החלה ככובענית בשנות ה-20 של המאה שעברה, ומאוחר יותר כמבשרת האופנה המודרנית לנשים במאה ה-20. בשנת 1971 היא הלכה לעולמה, בגיל 88, בדירתה שבמלון "ריץ" בפריז.
סגנון: כזה שכל מעצב היה רוצה להתהדר בו: פשוט, קלאסי, אלגנטי ונוח. עיצוביה של האישה שהמציאה את השמלה השחורה הקטנה ( LBD ) ושחררה את הנשים מקרסי המחוך, אופיינו בקווים גיאומטריים ובגזרות פרקטיות.
מקורות השראה: לנגד עיניה של הצרפתייה הנרגנת עמדה התשוקה לאופנה נוחה. בשלב מאוחר יותר של פועלה ניכרו ביצירותיה השפעות של הבלט הרוסי ושל אמנים ובהם פיקאסו וקוקטו. דגמים
אייקוניים: השמלה השחורה הקטנה, שנולדה בשנת 1926 והפכה לפריט החשוב ביותר במלתחה הנשית, וחליפת שאנל משנת 1956, העשויה צמר ארוג.
לקוחות מפורסמות: ג'קי קנדי-אונאסיס, מרילין מונרו, אודרי הפבורן.
המעצב הנוכחי: הגרמני קארל לאגרפלד, 76, שנכנס בשערי בית האופנה בשנת 1982.
קולקציית אביב-קיץ 2009: לאגרפלד הולך על בטוח. צביונו של בית האופנה נשמר בכל דגם ודגם בקולקציה, המורכב מארסנל של חליפות "שאנל" בגזרות עדכניות, עם שימוש בפלטת צבעים פסטלית, שמשתלבת בהרמוניה בצבעי השחור-לבן הקלאסיים של בית האופנה
ביוגרפיה:
איב סאן לורן נולד בשנת 1937 בעיר אורן שבאלג'יריה. אל פריז הגיע בתחילת
שנות ה-50, ובמהרה התברג בתעשיית האופנה המקומית, כשעבד לצדו של כריסטיאן
דיור, שאת מקומו ירש בשנת 1958.
בשנת 1963, לאחר שהתאושש ממשבר נפשי קשה בעקבות השתתפותו במלחמת אלג'יריה, פתח את בית האופנה הנושא את שמו, יחד עם שותפו ובן זוגו באותם ימים, פייר ברז'ה. לפני שנה הלך לעולמו בגיל 71 ממחלת הסרטן.
סגנון: בורגני, עשיר בבד ובצבע, חדשני ונועז. סאן לורן הפנה גב לכל ערכי המסורת הצרפתית של "שאנל" ו"דיור" ולא הפסיק להמציא את עצמו מחדש.
מקורות השראה: שילוב בין השפעות מאמנות גבוהה ומתרבות הרחוב. בשנת 1966 עיצב את שמלת מונדריאן, בהשראת ציוריו הגיאומטריים של ההולנדי פיט מונדריאן, ובשנת 1979 עיצב אוסף שמלות ערב צבעוניות בהשראת ציוריו של פאבלו פיקאסו.
הושפע גם מתרבויות אתניות, כמו האפריקאית והסינית, וכן מהבלט הרוסי-השפעה שהגיעה לשיאה בשנת 1976, כשהציג את קולקציית "הבלט הרוסי", שזכתה לכינוי "היפי דה לוקס" והוגדרה כסנסציה האופנתית של השנה.
בשנת 1964 עיצב קולקציה בהשראת התרבות האפריקאית, שהוצגה במקביל למאבק של התנועה לשוויון זכויות השחורים באמריקה.
דגמים אייקוניים: חליפת הסמוקינג הגברית לנשים משנת 1966, שהפכה סמל לאנדרוגיניות באופנה.
לקוחות מפורסמות: הלנה רובינשטיין, קתרין דנב, אורסולה אנדרס, נאן קמפנר.
המעצב הנוכחי: האיטלקי סטפאנו פילאטי, 44, שהוא המנהל הקריאטיבי של בית האופנה משנת 2004.
קולקציית אביב-קיץ 2009: קלאסית , צפויה ואנמית. תתחבב בעיקר על מי שצבעוניות של אפור, שחור ובז' היא כוס השמפניה שלה. פילאטי עדיין לא הצליח לזכך את רוחו של סאן לורן אל תוך הקולקציות העכשוויות של בית האופנה.
במסגרת הפסטיבל יוצגו שני סרטים תיעודיים על סאן לורן, לצד סרטים שלהם עיצב תלבושות: סטוויסקי (אלן רנה, 1974 ) ורכבת תחתית (לוק בסון, 1985) בכיכובה של איזבל אדג'ני; וכן סרטים בכיכובה של המוזה הנודעת שליוותה אותו בעבודתו, השחקנית קתרין דנב.
את הפסטיבל תלווה עורכת האופנה של המגזין הצרפתי "סטילטו," לורנס בנעים, אשר פרסמה בשנת 1993 את הביוגרפיה הראשונה על סאן לורן. מתוך שבעת הסרטים שיוקרנו על פועלו של המעצב, שווה להתמקד בצמד הסרטים הדוקומנטריים "איב סאן לורן, תשוקה ללא הרף" (ז'רום דה מיסול, 1994)ו"שדרות מרסו ,5 פריז" (דויד טבול, 2003) שהיו הראשונים שפתחו צוהר אל פועלו וחייו של המעצב הקפריזי, על העליות והמורדות שידע לאורך הקריירה שלו.
בניגוד לרבים מהסרטים המתעדים את חייהם של מעצבי אופנה גדולים, באלו בולטות דווקא השבריריות והרגישות של סאן לורן. התוצאה הסופית אנושית וחזקה בעוצמתה. אל תחמיצו.
בשבוע הבא יעלה לאקרנים הסרט הראשון משלושת הסרטים שנעשו בשנה החולפת על מעצבת האופנה קוקו שאנל, שבמידה רבה היוותה עבודתו של סאן לורן, הפניית עורף והתרסה נגד בורגניותה. זאת הזדמנות לעשות מחווה לשני מעצבים שתפרו את העבר, ההווה והעתיד של עולם האופנה - קוקו שאנל ואיב סאן לורן. מיצאו את ההבדלים.
שאנל
קוקו שאנל מתוך האתר
ביוגרפיה: גבריאל (קוקו) שאנל נולדה בסומור, בסמוך לעמק הלואר בצרפת, באוגוסט 1883. את דרכה בסצינת האופנה הפריזאית החלה ככובענית בשנות ה-20 של
סגנון: כזה שכל מעצב היה רוצה להתהדר בו: פשוט, קלאסי, אלגנטי ונוח. עיצוביה של האישה שהמציאה את השמלה השחורה הקטנה ( LBD ) ושחררה את הנשים מקרסי המחוך, אופיינו בקווים גיאומטריים ובגזרות פרקטיות.
מקורות השראה: לנגד עיניה של הצרפתייה הנרגנת עמדה התשוקה לאופנה נוחה. בשלב מאוחר יותר של פועלה ניכרו ביצירותיה השפעות של הבלט הרוסי ושל אמנים ובהם פיקאסו וקוקטו. דגמים
אייקוניים: השמלה השחורה הקטנה, שנולדה בשנת 1926 והפכה לפריט החשוב ביותר במלתחה הנשית, וחליפת שאנל משנת 1956, העשויה צמר ארוג.
לקוחות מפורסמות: ג'קי קנדי-אונאסיס, מרילין מונרו, אודרי הפבורן.
המעצב הנוכחי: הגרמני קארל לאגרפלד, 76, שנכנס בשערי בית האופנה בשנת 1982.
קולקציית אביב-קיץ 2009: לאגרפלד הולך על בטוח. צביונו של בית האופנה נשמר בכל דגם ודגם בקולקציה, המורכב מארסנל של חליפות "שאנל" בגזרות עדכניות, עם שימוש בפלטת צבעים פסטלית, שמשתלבת בהרמוניה בצבעי השחור-לבן הקלאסיים של בית האופנה
איב סאן לורן
איב סאן לורן צילום: יחסי ציבור
בשנת 1963, לאחר שהתאושש ממשבר נפשי קשה בעקבות השתתפותו במלחמת אלג'יריה, פתח את בית האופנה הנושא את שמו, יחד עם שותפו ובן זוגו באותם ימים, פייר ברז'ה. לפני שנה הלך לעולמו בגיל 71 ממחלת הסרטן.
סגנון: בורגני, עשיר בבד ובצבע, חדשני ונועז. סאן לורן הפנה גב לכל ערכי המסורת הצרפתית של "שאנל" ו"דיור" ולא הפסיק להמציא את עצמו מחדש.
מקורות השראה: שילוב בין השפעות מאמנות גבוהה ומתרבות הרחוב. בשנת 1966 עיצב את שמלת מונדריאן, בהשראת ציוריו הגיאומטריים של ההולנדי פיט מונדריאן, ובשנת 1979 עיצב אוסף שמלות ערב צבעוניות בהשראת ציוריו של פאבלו פיקאסו.
הושפע גם מתרבויות אתניות, כמו האפריקאית והסינית, וכן מהבלט הרוסי-השפעה שהגיעה לשיאה בשנת 1976, כשהציג את קולקציית "הבלט הרוסי", שזכתה לכינוי "היפי דה לוקס" והוגדרה כסנסציה האופנתית של השנה.
בשנת 1964 עיצב קולקציה בהשראת התרבות האפריקאית, שהוצגה במקביל למאבק של התנועה לשוויון זכויות השחורים באמריקה.
דגמים אייקוניים: חליפת הסמוקינג הגברית לנשים משנת 1966, שהפכה סמל לאנדרוגיניות באופנה.
לקוחות מפורסמות: הלנה רובינשטיין, קתרין דנב, אורסולה אנדרס, נאן קמפנר.
המעצב הנוכחי: האיטלקי סטפאנו פילאטי, 44, שהוא המנהל הקריאטיבי של בית האופנה משנת 2004.
קולקציית אביב-קיץ 2009: קלאסית , צפויה ואנמית. תתחבב בעיקר על מי שצבעוניות של אפור, שחור ובז' היא כוס השמפניה שלה. פילאטי עדיין לא הצליח לזכך את רוחו של סאן לורן אל תוך הקולקציות העכשוויות של בית האופנה.
