למה אף אחד לא מדבר על השימוש בעור בתעשיית האופנה? התשובה הטנטטיבית לשאלה הזאת נמצאת אולי בתפיסת העולם שלנו – חיות חמודות ופרוותיות למראה הן סקסיות ויש מי ששומר עליהן. פרווה גם יוצרת תחושה "חייתית" יותר, בעוד שאת העור קל לנתק מחשבתית מבעליו המקוריים. כך או כך, לא נראה שעולם האופנה ממהר למצוא תחליף למנהג האנושי לעבד וללבוש את עורן של חיות שונות.

 

עור הוא מוצר לוואי של תעשיית הבקר, אלא שככזה, הוא אחד מהמוצרים הרווחיים ביותר שיש לתעשייה להציע. אנחנו כצרכנים תופסים את ייצור העור

הנקודה היהודית



מסתבר שבין יהודים לבין מקצוע הבורסקאות (עיבוד העורות) קיים קשר היסטורי אמיץ. לא מעט יהודים עסקו במקצוע הריחני הזה בגולה, מפאת עוניים. זהו מקצוע שהיה נפוץ בקרב המעמדות הנמוכים ואף זכה ליחס מיוחד בהלכה היהודית. הריח הנורא שעלה מיהודים שעסקו במקצוע זה היווה אמתלה מספקת עבור אישה להתגרש מבעלה, בעוד חוקי העזר העירוניים של אז דרשו כי מפעל של עיבוד עורות ימוקם הרחק מהעיר ובכיוון שלא יאפשר לרוח לשאת את הריחות הרעים בחזרה אליה.


 כ"ניטרלי", שאיכשהו טרם דבקה בו התדמית השלילית שדבקה בתעשיית הפרוות או בתעשיית גידול הבקר. אלא שמוצר הלוואי הזה הוא תנאי הכרחי לרווח עבור תעשיית הענק של גידול ושחיטת הבקר. בארגון אנונימוס הישראלי לזכויות בעלי החיים יודעים לספר כי "העור, העצמות, הדם, השיער, הטלפיים – חלקי הגוף שאינם נאכלים על-ידי בני-אדם – הכל מעובד ונמכר בתור מזון לחיות שונות, כימיקלים ואביזרים שונים. העור הוא היקר מבין מוצרי-הלוואי האלה. גידול החיות, הובלתן, הריגתן ועיבודן – כל אלה גוזלים משאבים רבים, ובתנאים אלה ההכנסות ממוצרי-לוואי משמשות גורם מכריע בהפיכת התעשייה לרווחית.

 

חשיבות היקף המכירות של מוצרי עור, העומד על כ-10% מההכנסות של תעשיית בשר הבקר, עולה בהתמדה עם הירידה שחלה בצריכת בשר בקר מאז שנות השבעים. כך, מכירת מוצרי עור מכתיבה יותר ויותר את עתיד תעשיית הבקר בכלל. כדברי התאחדות מגדלי הבקר האמריקאית: "שימוש במוצרי-לוואי מאפשר לשמור את מחיר בשר הבקר לצרכן נמוך מכפי שהיה עלול להיות. עורות הם מוצרי-הלוואי היחידים החשובים באמת".