מסתבר שתופעת "בנג'מין באטן" (ע"ע סרטו האחרון של בראד פיט) אינה בגדר תסריט הוליוודי הזוי, אלא לגמרי בעלת אחיזה במציאות. קחי לדוגמה את דמי מור, הגברת הראשונה של אשטון קוצ'ר ומודל לחיקוי בכל מה שנוגע לשיפוצים, תיקונים ושיופים: לאחר אינספור שפצורים גופניים, התחילה הגברת מור להתעסק גם בפנים. בטקס פרסי גלובוס הזהב האחרון נראתה דמי (46) צעירה מתמיד, ונדמה שהיא ואשטון (31) – בדיוק כמו בנג'מין באטן ואהובתו המזדקנת – סוף סוף הגיעו לעמק השווה בכל מה שקשור לגיל ביולוגי ומראה חיצוני.
בניגוד לרבות אחרות שנצלוב כאן בהמשך, דמי היא דווקא דוגמה ומופת בכל הקשור לבחירת המנתח המושלם, הטיפול הראוי והטיימינג הנכון. השתלים החדשים בלחיים מוסיפים לפניה חן של נעורים, וקשה לא להתפעל מהתוצאה המרהיבה.
הולכת אחורה בשנים, כמו בנג'מין באטן. דמי מור ב-2002 (מימין) וכיום
ניתוח פייס פתוח
אידיאל היופי השתנה לאורך השנים, וזה כבר מזמן לא סוד שיש פרמטרים מדויקים בכל מה שקשור לנוסחת האסתטיקה המנצחת. רשמי לפנייך: שפתיים עבות וחיוך רחב, עצמות לחיים בולטות, מצח גבוה, סנטר בצורת לב, עיניים רחוקות ופתוחות ואף צר שלא תופס יותר מחמישית אחוז משטח הפנים.
כתוצאה מהשתלטות הפרגיות הצעירות על שערי המגזינים, הקמפיינים, תעשיית הקולנוע, המוזיקה והטלוויזיה – הטרנד השולט בתחום הפלסטיקה הוא "בייבי פייס".
בדומה לבריטני ספירס, כולן רוצות לשדר משהו שנע בין ילדה לאישה, מיניות מתפרצת־מהססת, בשלות תמימה או איך שלא תקראי לזה.
החרדה הגדולה לפני הכניסה לחדר הניתוחים היא לא להיראות כמו עצמך, לאבד את האופי שבפנים ולהפוך לדמות שעוברת מסך אבל במציאות נראית כמו בובת מין חסרת מימיקה. ניתוח מוצלח נחשב לכזה שלא מבחינים בו ולא מצליחים לשים עליו את האצבע או לקרוא לו בשם.
שמרה על פרופורציות. ג'ניפר אניסטון ב-1998 וכיום
