כבר ארבע שנים רצוף אני מתחפשת בפורים לאותו דבר בדיוק: גנגסטרית. אני יודעת שאתם ודאי עוצרים את נשימתכם נוכח הקונספט הייחודי, הרענן וחסר התקדים הזה. אבל זאת הייתה התחפושת היחידה שנשארה בחנות ביום בו החלטתי, אלוהים יודע למה, שהפעם אני משקיעה במסיבת פורים השנתית של העבודה.

די מהר תפסתי שהתחפושת כל כך מוצלחת, עד שאף אחד לא מבין אותה. למעשה, אחת לשלוש דקות מישהו עצר אותי ותהה "אז מה, לזובסקי, התחפשת לגרייס ג'ונס?". לא שאפשר להאשים אותם. תראו לי גנגסטר שלובש גופייה לבנה בלי חזייה, שלייקעס של ירון לונדון ומגפיים עם עקבי סטילטו. למעשה, הדבר היחיד שמשותף לי ולאל קפונה, אם מתעקשים, היה אקדח (צעצוע, במקרה שלי) ומגבעת. אבל אני, מה אכפת לי. העיקר שאני נראית בזה סקסית.

הרי לפניכם חוק מספר אחת שמפעיל כמעט כל אישה בפורים: ניתן להתחפש גם לסמיר קונטאר, כל עוד זה כולל מחשוף, מיני וחמישה קילו נצנצים. מיד כשניתן האות ומסיבות פורים מתחילות לרחוש ברחבי הארץ, הופכות לפתע קבוצות שלמות של נשים בוגרות, משכילות, אנינות ומתוחכמות לעדר ילדות חמודג'ות, שמתחפשות למיני מאוס, פיית הלילה, שפנפנה, אחות, או פשוט - לאלה שנמאס להן לחפש תירוץ ברוח החג למחשוף השרלילי שלהן - לזונה.

העיקרון, בסופו של דבר, הוא די בסיסי: את משתפת פעולה עם החג אבל שומרת על חזותך אטרקטיבית והאסופה היטב. תשכחו מלהתחפש למשהו לא מחמיא כמו תיבת דואר, נניח. אני לא עובדת כל כך קשה אצל הקוסמטיקאית ובמכון הכושר כדי להחביא את הכול בתוך קופסת קרטון אדומה ומטופשת שכתוב עליה "דואר". שמישהי אחרת תיקח את החג הזה ברצינות. אני כאן בשביל לנצל אותו כתירוץ נוסף להגיש את עצמי לעולם באריזת מתנה מפונפנת.