דמיינו לעצמכם שיש לכם עשר דקות עם בר רפאלי. לא כמה שניות, לא שיחה חטופה בין צלם פפארצי אחד למשנהו – עשר דקות תמימות לשיחה רגועה של אחד על אחד, כשכל תשומת לבה מוקדשת לכם. אחרי שהתראיינה כבר לדיוויד לטרמן ולאלן דג'נרס, נראה שאפילו המנחים הזרים שמחים למדי לשבץ איתה ריאיון בין בונו לביונסה. בקיצור – רפאלי היא סחורה חמה. לוהטת אפילו. אין מנחה בישראל שלא יפתח בקבוק שמפניה אם יציעו לו ריאיון בלעדי עם הדוגמנית הישראלית הכי מצליחה בעולם. ומיהו המנחה הישראלי שזכה לראיין אותה? ליאור שליין, שידוע באמירות הפרובוקטיביות שלו ובתדמית ה"סאטיריקן שאין לו אלוהים" (אם אתם לא יודעים במה מדובר – תשאלו את האפיפיור).

בר רפאלי על שער גיליון בגדי הים של "ספורטס אילוסטרייטד"

אבל, כמו תמיד במקרים כאלו, אתמול שוב הסתבר שאלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים. שליין הנבוך ישב מול רפאלי כמו תלמיד חטיבה מול הבחורה היפה מהשמינית. לו הייתה מתקיימת תחרות "השאלות המשעממות ביותר שניתן לשאול את בר רפאלי" – שליין וכותביו היו לוקחים מקום ראשון. מה בדיוק היה שם? שאלות מביכות כמו "איך דיוויד לטרמן במציאות?", ולהבדיל – "איך נועם טור במציאות?" ("מקסים", למקרה שתהיתם); הרמות להנחתה כמו "זה בטח ממש קשה לטוס כל הזמן בטיסות טרנס-אטלנטיות" ו"שמעתי שיש לך תוכנית חדשה ב-MTV" ("אני לא יכולה לספר עליה על כלום, עוד שבועיים-שלושה תדעו", הייתה התשובה הלקונית של רפאלי); ולסיום – חזרה אובססיבית על המשפט "אנחנו נורא אוהבים אותך" בווריאציות שונות.

אז, אה... מה רצינו לשאול?

בסופו של דבר, לא למדנו דבר וחצי דבר על סוד ההצלחה של הדוגמנית הישראלית הראשונה שהגיעה לשער של המגזין הנחשב "ספורטס אילוסטרייטד". למה דווקא היא ולא בנות אחרות? האם מערכת היחסים הסודית-מתוקשרת שלה עם ליאונרדו דיקפריו (שאת שמו שליין לא העיז בכלל להגות) תרמה לזינוק המהיר? האם היא חושבת ללכת בעקבותיו ולנסות לפתח קריירת משחק? האם היא מתחרטת על הריאיון הפרובוקטיבי מאוקטובר 2007, שבו אמרה, בין השאר, "אני לא מתחרטת שלא התגייסתי, כי הרווחתי בגדול. זה דבילי שאנשים צריכים למות כדי שאני אגור בישראל", ובכלל – מה יחסה לישראל ולכלי התקשורת הישראלים? את התשובות לשאלות הללו אפשר להשאיר לאילנה דיין.

הבעיה במפגש רפאלי-שליין היא אותה בעיה במפגש המביך לא פחות בין אהרן ברנע לפאריס הילטון. כמו יורשת המיליונים האמריקאית, גם בר רפאלי הפכה כבר מזמן למותג. כשהיא באה לתוכנית אירוח היא לא באה כדי לקדם ספר או דיסק חדש, אלא כדי לקדם דבר אחד בלבד – את המותג "בר רפאלי". דווקא משום כך, יש משהו מכעיס ברושם לפיו כל השאלות ששליין שאל קיבלו אישור מראש על ידי אנשי שלומה של רפאלי. במשחק התקשורתי, כשאדם רוצה לקדם את עצמו הוא בדרך כלל נדרש לספק משהו בתמורה – עניין כלשהו, הומור, וידוי חושפני או סתם מידע שטרם הכרנו. אתמול קיבלנו את ההוכחה הסופית לכך שרפאלי הפכה למותג כה חזק, עד שכללי המשחק כלל לא חלים עליה. היא לא נדרשת לספק כלום, אלא רק לשבת בגופיה יומיומית ושיער פזור ולהגג על טיסות ועל כמות המייק-אפ שדיוויד לטרמן משתמש בו. את ליאור שליין זה אולי מרתק, את הצופים זה פשוט מרדים.