לפני שקראו לו "ולנטיינ'ס דיי", חשבו לקרוא לתאריך הסתמי הזה "יום הריב המטורף וחסר ההיגיון עם זוגתך, שטוענת ששכחת להביא מתנה בתאריך שרירותי לחלוטין, כי אתה לא אוהב אותה יותר ושאמא שלה צדקה לגביך". זה היה ארוך מדי. בכל מקרה, המשמעות זהה: כולם יודעים שמדובר בחג שהמציאו יצרנים של כרטיסי ברכה וחנויות מתנות אמריקאיות, ושאין לו שום משמעות משום סוג - אבל בכל זאת מצייתים לחוקים וקונים מתנה. כמו כלבים פבלוביים טובים.

מבין כל המתנות שאתה יכול להביא לזוגתך בוולנטיין - המתנה המאתגרת מכולן היא לקנות לה בגד, והבגד המאתגר מכולם הוא ללא ספק בגד תחתון. מדהים עד כמה מעט יודעים גברים סטרייטים, אפילו המטרוסקסואלים שבהם, על העולם העצום בגודלו של הלבשה תחתונה לנשים. מבחינת רוב הגברים, ידע בחזיות מסתכם באיך לפתוח אותן ביד אחת בפחות מעשר שניות. ומבחינת הקואורדינציה שלנו, מדובר בלא פחות מאשר קסם.

אחרי שנים של התבוננות מהצד הצלחנו, אולי, להבין את ההבדל בין מידת ההיקף לגודל הקאפ. גם את זה לא בטוח שאנחנו רוצים לדעת. אז לדרוש יותר? מצד שני, מדובר בלא פחות מכיבוש האוורסט. גבר שיצליח לקנות לאהובתו פריט לנז'רי שהיא באמת תאהב - יקנה אותה לעד. הרי בכך הוא מפגין גם טעם טוב, גם יכולת להבחין בפרטים וגם את ההוכחה הניצחת לכך שהוא באמת מסתכל על זוגתו ושם לב אליה.

באנגליה, ברשת הקמעונאית הגדולה "ג'ון לואיס", נפתחה לאחרונה סדנה מיוחדת שלימדה גברים לקנות בגדים תחתונים לבנות זוגם. לקראת "ולנטיינ'ס דיי", ניסינו לעשות גם כאן סדנה מקוצרת בנושא, בעזרתה האדיבה של הסטייליסטית ליאת אשורי ("נולד לרקוד", "כוכב נולד"), שאומרת כי הלנז'רי כיום מהווה אביזר אופנתי מהמעלה הראשונה, משום שגזרות ביגוד רבות מאפשרות לחשוף את הפריטים: מלמלה מבצבצת, כתפייה נחשפת, גרבון מתגלה וכך הלאה. לדבריה, הבגד התחתון הוא זה שאורז את הגוף מתחת לבגדים ועל ידי כך מעצב, יותר מכל פריט לבוש אחר, את איך שאנחנו נראים.