ביום החתונה, הגיעו הכלה ואימה למספרה בשעות בבוקר. לטענתן, הובטח להן כי עיצוב השיער והאיפור לכלה יסתיימו עד 17:30, על מנת לאפשר לה לצאת לסיור צילומים באור היום. בפועל, הכלה יצאה מהמספרה בשעה 18:50 ואימה יצאה בסביבות השעה 19:50. הכלה אף חזרה מסיור הצילומים למספרה בשעה 20:00 "לרענון איפור", תמורתו שילמה מראש, אך נאלצה להמתין במספרה כ - 45 דקות. כתוצאה מכך, החופה נערכה בשעה 22:00 במקום בשעה 20:30 כפי שתוכנן. הכלה ואימה טענו, כי הן זכאיות לפיצוי בסך 17,800 שקלים, בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן.

בעל המספרה הודה כי אכן היה עיכוב בהכנת הכלה ואימה, אך לטענתו העיכוב נבע מהתנהגותה של אם הכלה, אשר ניסתה לחבל בסדר העבודה בסלון, והתעקשה על קבלת שירות ממנו אישית ולא מן הצוות שעובד עימו .

אשם תורם של התובעות

השופטת אנה שניידר מבית משפט לתביעות קטנות ירושלים קבעה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד, שכן לכל אחד מהצדדים אשם תורם לעיכובים שנוצרו -

אם הכלה צריכה היתה, כאשר ראתה שנוצר לחץ של זמן, להסכים שהטיפול בה ייעשה על ידי עובד אחר במספרה, ואילו הכלה משראתה שחל עיכוב, היתה צריכה לוותר על סיור הצילומים או לחלופין - לוותר על "רענון האיפור", ולנסוע מיד לגן האירועים. "אין דומה נזק של איפור לא מושלם לכלה יפה וצעירה, כמו הכלה במקרה דנן, לנזק שבאיחור ההגעה לאירוע עצמו, עם כל המשתמע מכך" כתבה השופטת.

יחד עם זאת נקבע, כי בעל המספרה, כאיש מקצוע העובד רבות עם כלות ואמותיהן, יכול היה למצוא פתרונות "יצירתיים" לבעיות שנוצרו, ולעמוד בלוחות הזמנים, ובכל מקרה, לא ניתן על ידו כל הסבר מניח את הדעת מדוע החל לרענן את האיפור של הכלה כ - 45 דקות לאחר שחזרה מסיור הצילומים ולא התפנה אליה מיד.

נקבע, כי בנסיבות אלה, מוצדק לפצות את הכלה ואימה יחד בסכום של 1,000 שקלים. הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה, לא חויב הנתבע בהוצאות משפט.

לפסק הדין בעניין לוי אתי נגד רמי און-עיצוב שיער ואיפור

למדור: צרכנות ותיירות