מה אתה עושה בעבודתך כאמן?

"העיסוק הכי גדול שלי הוא במוסיקה. מזה נובע כל דבר אחר - עיצוב בגדים, ציור או סתם כתיבה רגילה, לא חייב להיות כתיבת שירים. אנחנו בונים להקה עכשיו, אני ושני חברים, עוז וטומי. רייבן זה שם הבמה שלי. יש לי אותו מגיל 14, כשהתחלתי לכתוב באתר מוסיקה שכבר לא קיים. גם הסתכלתי על כל מיני כוכבי רוק ושמתי לב שרובם לא כותבים את השם האמיתי שלהם. להיות כוכב רוק זה החלום שלי. כשהייתי קטן היתה לי גיטרה בלי מיתרים והייתי מנגן מול המראה כאילו אני בעצמי כוכב רוק".

עם כל המניירות הנלוות?

"אני מעריך שזה קטע שזורם ולא צריך כל כך להשקיע בזה. אם זה יבוא - יבוא, ואם לא - לא, אני לא מתכנן להיות צבוע. בארץ זה לא הדבר האמיתי, זה לא סגנון החיים, יש פה רק את האופנה. כמובן שיש יוצאים מהכלל, אנשים שחיים את זה, שהלבוש בא מעצם היותם מה שהם. אצלי, זה לא משהו שהשתנה בי, תמיד הייתי ככה, תמיד הייתי ה'האנטי-סוציאלי'. מן הסתם פחדתי מההשלכות בהתחלה. זה היה בפורים בגיל 14 כשאמרתי, אני אקח את זה בתור ה'ברייק ת'רו', ומשם אמשיך. תמיד כשהראיתי לאמא שלי תמונות של אנשים שאני אוהב איך שהם נראים - מרלין מנסון, איירון מיידן - היא אמרה לי, אם תעשה ככה אני אהרוג אותך. בסופו של דבר היא לא הרגה אותי".