יכול מאוד להיות שעדי הימלבלוי תשודרג בקרוב בכרטיס זהב למועדון החברים של "פנאי פלוס". בכל זאת, שער שלישי שלה אצלנו בתקופה של שנתיים די הופך אותה לאורחת קבע בעולמנו הצהבהב. אז מה השתנה מאז השערים הקודמים?


הימלבלוי, שער שלישי בשנתיים (צילום: עדי אורנן)

 

ראשית, חייבים להודות כמה הבגרות יפה לה, היא פשוט נראית מעולה מתמיד. שנית, אם עד היום היא נהנתה לזגזג על קו התפר שבין עולם המבוגרים לזה של הילדים (מצד אחד "האלופה", מצד שני "השמינייה"), לנו נראה שכיום היא מחממת על אש קטנה את כס מלכת הילדודס במעמקי ערוץ הילדים. ומה באשר להבטחה לעשות את זה בגדול? גם לזה יש לה תשובה מוכנה, אבל זה יבוא בהמשך. קודם היא רוצה להתעכב על הסיבה למפגש שלנו, התפקיד ב"דאוס", הסדרה החדשה של ערוץ הילדים של yes על תוכנת מחשב משוכללת שמתערבת לחבורת תיכוניסטים בחיים.

 

זאת הסדרה השנייה של הימלבלוי בערוץ, אחרי שלוש שנים שכיכבה ב"השמינייה" (HOT). הפעם היא משחקת לצד מיכאל מושונוב ומייקל לואיס ומגלמת את רונה, היפה התורנית. בנוסף, היא מנחה בערוץ כבר חצי שנה, מובילה בשלישית את הקמפיין של חברת בגדי הים פלפל ומשתתפת במחזמר לחנוכה "אי המטמון".

 

הכי כוכבת ילדים מודל 2009. אנחנו נפגשים יום לפני יום הולדתה ה־24 בבית קפה ליד ביתה בתל אביב. "היא כאילו על טייפ־קאסט הנסיכה הכיתתית", היא מספרת על רונה, בת דמותה ב"דאוס", "היא יפה וחמודה ונורא טובה לכולם, עד שהתוכנה הזו באה ומתחילה להפוך להם את העולם".

 

זאת הכי סדרת היי־טק. את מתחברת לכל העולם הזה?

 

"אני לא פנאטית של מחשבים, אני לא גיימרית או משהו, אבל אני כן המון באינטרנט. זה כלי התקשורת הכי מדהים שקיים, הוא פשוט צימק את העולם. אני יכולה לשבת באינטרנט שעות ולקרוא".

 

אם יש משהו שעדי מעדיפה לא לקרוא באינטרנט, זה את הטוקבקים בכתבות אודותיה, חלקם מהאיומים שניתן למצוא ברשת. אבל גם לא ברשת, הימלבלוי סובלת באופן שיטתי מחרושת שמועות לא מפרגנות במיוחד, אולי יותר מכל אחת בליגה שלה. למשל, סטייליסט שעבד עם הכוכבת וביקש להישאר בעילום שם מספר כי "היא ממש דיווה. כל דבר לא מוצא חן בעיניה וכל דבר צריך להיעשות בדרכה. אלה דברים שלא מקובלים בתעשייה. היא פשוט מתנשאת".


אני? דיווה? (צילום: עדי אורנן)

 

גם בצוות ערוץ הילדים יש כאלה שמתעקשים לרכל על הכוכבת, ומספרים על אגו מנופח וחוסר תקשורת עם שאר המנחים. "היא עוד לא הבינה שהיא חלק מקבוצה וכל מי שנכנס פנימה צריך להשאיר את האגו בבית", מספר אחד מהמנחים. "נראה שהיא לא ממש מרגישה פה בנוח. היא לא מדברת עם כולם ויותר מתחברת לתום אבני ולדון לני גבאי שהיא מכירה מלפני. זה יוצר אנטגוניזם כלפיה".

 

מקור נוסף בערוץ ידע לספר כי "עדי היא קצת דיוותית, יש לה בעיית אטיטיוד, היא לא מבינה שפה בערוץ כולם אותו דבר ובגלל זה היא גם לא שותפה פעילה בכל מה שקורה. היא עדיין סוג של אאוטסיידרית ובערוץ לא ממש מרוצים מזה. היא רגילה לזה שהיא הכוכבת הראשית ושהיא מקבלת את כל הפוקוס וכאן זה לא כך. כאן כולם מקבלים פוקוס שווה". אאוץ'.

 

"מה פתאום?!", היא נחרדת כשהיא שומעת את הריכולים, "לא שמעתי את זה בחיים. כל המנחים האחרים היו איתי ב'השמינייה', חוץ מיפתי. אני מכירה את כולם שם ארבע שנים לפחות. נכון שאנחנו באים לעבוד ולא בדיוק לשחק בחברים, אבל אין שום סכסוך שאני יודעת עליו. תראה, אנחנו לא בגנון, לא בכיתה ולא בקייטנה, אבל האווירה היא טובה וזו סביבה מאוד נעימה לעבוד בה. אלה אנשים שאני מכירה כבר שנים. יש מין עננה משפחתית שם".

 

אז מה באשר להאשמות שאת דיווה?

 

"Hell No! מה פתאום. אני הכי לא דיווה שיש. דיווה זו מישהי שדורשת דברים מופרכים, שישימו לה בחדר רק סוכריות בצבע שחור או משהו כזה. אני ממש לא כזו. זו הפעם הראשונה שאני שומעת שאומרים עליי את זה. הדבר היחיד שאני מבקשת, אם בכלל, זה שיביאו לי בקבוק מים מינרלים סגור. אשכרה, אין לי מושג מאיפה זה בא. אני ממש לא כזו".

 

מניסיון שלי, אין עשן בלי אש. זה בטוח מבוסס על משהו.

 

"אני חושבת שיש איזושהי נבירה בי שהיא לא ברורה לי. בלי להתבכיין, אפשר לומר שתמיד היתה כלפי איזושהי עוינות. איפשהו תמיד תמצא מישהו שיגיד משהו שלא באמת קרה. בדיוק בגלל זה הפכתי לאדישה. הפסקתי להקשיב למה שאומרים עליי. בחיים לא שמעתי על הדבר המביך וההזוי הזה, שטוענים שאני דיווה"

 

דווקא הימלבלוי יכולה להרשות לעצמה לעלות על גל הדיווה. כמישהי שעובדת מאז גיל 16, שעברה אינספור שעות מסך ויהודה לוי, מדובר בשועלת תעשייה משופשפת. "יש ותיקים ממני", היא אומרת, "אבל אני מרגישה ותיקה ברמת הביסוס העצמי. כאילו, אף אחד כבר לא יצעק לי בצילומים 'יאללה, מה את עומדת ככה, תזיזי ת'תחת שלך'. כבר לא עושים לי את זה יותר וכנראה שזה כבר לא יקרה. כשאתה נכנס לתעשייה בגיל צעיר, כמוני, וכולך פרגית צעירה שלא מבינה מה קורה סביבה, אתה כל כך פלסטלינה שזה לא ייאמן. אבל, בסופו של דבר פלסטלינה מתקשה. ככה גם קרה עם האישיות שלי - עם הזמן למדתי להתקשח, לא לתת לאנשים לפגוע בי".

 

ועדיין, כל הזמן יש הרגשה שמנסים לפגוע בך, כמו השמועות שהזכרנו.

 

"אני אגיד לך מה. תמיד חיפשו אותי. אני לא יכולה להגדיר את היחס אליי כרוע, אבל תמיד יש סביבי תחושת 'מה לא בסדר, איפה היא תיפול'. כאילו, מחפשים אותי. היתה תקופה מאוד ארוכה שהרגשתי שאני נלחמת על מי שאני, שכתבו ואמרו המון דברים שהם לא נכונים. בשנה האחרונה מאוד התרחקתי מכל זה. הפסקתי לקרוא, הפסקתי לשמוע, הפסקתי לספוג דברים. זה פטר אותי מהמון בעיות עם עצמי".

 

אבל מה הבסיס לכל זה? אולי השילוב הקטלני של כוסית בלונדינית עם הביטחון העצמי המופרז שאת משדרת?

 

"אני משדרת ביטחון עצמי?"

 

לגמרי. את יושבת ומדברת במרחק חמישה סנטימטרים ממני, מובילה את השיחה.

 

"אולי כי אני מרגישה בנוח איתך, אבל דווקא זה הפוך אצלי. בדרך כלל אני לוקחת צעד אחורה

 

מחוסר ביטחון. יכול להיות שזה מה שגורם לאנשים לחשוב שאני מתנשאת, שאני מבדילה את עצמי מהחבר'ה. בכל נושא, חובת ההוכחה הוא משהו שיושב לי על הכתפיים. אם זה תדמית הבלונדינית, או הבחורה שהגיעה למשחק ואף פעם לא למדה, תמיד אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי וזה מוריד לי את הביטחון. זה קשה לדעת שתמיד אנשים מסתכלים עליי ואומרים 'אוקיי, היא יפה, ומה עוד?'"

 

"בכלל, יש משהו שמפריע לאנשים ביופי. זה לא שאני אומרת שאני הכי יפה בעולם, יש טריליון בחורות יותר יפות ממני, אבל איפשהו אני חושבת שאנשים יפים מתחילים באיזשהו מינוס. חובת ההוכחה היא עליהם, שהם לא רק יפים. באיזשהו מקום זה מתסכל. זה כמו קיר שאתה כל הזמן נכנס בו וזה לפעמים מייאש. ואז אתה אומר, יאללה, אהיה הטיפשה והבלונדינית, אבל זה לא ככה. אני לא באמת שלמה עם זה".

 

את הכתבה המלאה עם עדי הימלבלוי ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס