"מאוד לא נוח לי בראיונות", ימית סול ממהרת לעדכן אותי, בעודה יונקת מהסיגריה שלה, אחת מיני רבות במהלך הריאיון הזה. "קודם כל, השיחה היא לא באמת פתוחה. אתה, למשל, לא מספר לי על עצמך. ואני צריכה לספק לך משהו מעניין, ולא תמיד יש לי. אני כמו כולם".

 

תרשו לי לחלוק עליה. לא כולם מופיעים על שער גיליון אופנת החורף השנתי שלנו, מככבים בקמפיין אופנה ("בוניטה", במקרה שלה), משחקים (כן, גם אם זה לדקה וחצי) בסרט של אדם סנדלר, משתתפים בתוכנית הכי מצליחה לילדים ("הפיג'מות"), לומדים לתואר שני בפסיכולוגיה ומנהלים זוגיות עם צלם אופנה מוביל (שגם צילם אותה לטובת הכתבה הזו). כל אלו, אגב, רק בשנה החולפת.

 

מקום בלב

הרתיעה של סול (26) מראיונות מעט מפתיעה, לנוכח העובדה שהיא אוחזת כבר בקריירה בת עשור, שהחלה בשיטוט טינאייג'רי טיפוסי בקניון, היתקלות בצלם אופנה, חבירה לסוכנות "אימג'" (ובתוכה לסוכן רפי עגיב, שמלווה אותה עד היום במסגרת סוכנות "DNA"), כאשר לאורך השנים היא גם דואגת לטפח את הרזומה המולטי־טאלנטי שלה, כדוגמגישחקנית.


 

אז מה את מרגישה עכשיו?

"סוג מסוים של חרדה. איך זה ייצא? האם אני ארגיש אחר כך שזו באמת אני או שיהיה פער בין מה שאמרתי למה שכתוב בעיתון. אני גם גיליתי טכניקה של עיתונאים – תמיד בסופו של דבר כותבים שאלות שלא ממש שאלו אותי, כך שאם היו שואלים אותי את השאלה שכתובה בעיתון, היו מקבלים תשובה אחרת לגמרי, וזה תמיד מעצבן אותי".

 

את בדרך כלל כזאת רגישה?

"אני בחורה מאוד רגישה, ואם אני חווה משהו זה עד הסוף. כל דבר גורם לי לבכות. אני בוכה המון. מהתרגשות, מבאסה, ממכה שקיבלתי, הכל".

 

ומה גורם לך לצחוק?

"שמע, אני לא אוהבת הומור שחור או ציני. ציניות זו בכלל תכונה שאני לא אוהבת באנשים. היא מסתירה כעס וכעס מסתיר עצב, אז זה נראה לי כמו הגנה. אני יכולה להגיד לך שאני צוחקת מאורי גוטליב, מרותם אבוהב, גם עדי אשכנזי קורעת בעיניי".

 

בימים אלו היא נמצאת בחופש מהלימודים ומודה ש"אחרי תקופה ארוכה של נסיעות יומיומיות לאוניברסיטת חיפה. עכשיו אני נהנית מהקיץ. אני גרה בפלורנטין יחד עם החברה הכי טובה שלי, יש לנו דירה גדולה וזה ממש בית של בנות. מאוד כיף לנו יחד".