מצחיק שדווקא בשנת השישים למדינת ישראל, בה קברניטי החברה הרימו רעש גדול בבחירת פרזנטורית ישראלית (גל גדות) למותג, אין שום זכר למוטיב או סגנון ישראלי בבגדים שהוצגו. גם לא על אטיקט הבגד – מייד אין צ'יינה.
צילום: אלירן חיאט. עריכה: שלומית חביב
|
|||
|
|||
 | |||
מה אנכרוניסטי יותר?
ראשון הוצג קו הגולשים (במלעיל) שהיה צבעוני ומדויק. היה זה שיר הלל לימים של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, עם מותגים כמו "גזוז" וסצנת הרייב של אותו קיץ נוסטלגי בשנת 1989, שידוע גם בכינויו "קיץ האהבה השני" (צפו בסרט התיעודי "summer of rave 1989" של הבי-בי-סי משנת 2006).
מכנסי ג'ינס בגזרה גבוהה לנשים ולגברים בשטיפת סנואו ווש (מראה שלג), לצד גופיות פסים צבעוניות או חולצות טי עם הדפסי שחור- לבן של גולשים, שעליהם כתמי צבע פלורוסנטיים בירוק, ורוד, צהוב או כתום – הם פריטים שמומלץ לאמץ בקיץ הישראלי. הסטיילינג המעולה של מיטל ויינברג הרכיב לדוגמנים ולדוגמניות משקפי וויפארר וסניקרס יפות, שהצליח להעביר באופן חלק תחושה של לילה במועדון המיתולוגי הליקוויד.
אוסף הדוגמנים והדוגמניות שעלו מיד לאחר מכן, הציגו אופנת קז'ואל אורבנית יפה מאוד, אם כי שוב, די נטולת אישיות או כתב יד מוביל וקוהרנטי. היו שם מעיל טרנץ' יפה בצבע אבן לגברים, מכנסי ג'ינס יפים מאוד לנשים באורך הקרסול, שמלה פרחונית עם קשירת קולר או שמלת נקודות שחור – לבן יפה עם חלק תחתון בקלוש, שלבשה גם מנהלת יחסי הציבור של החברה, הילה רהב.
עליונית ניילון בצבע אדום לגברים, או חולצת פולו מסריג בצבע ורוד עם צווארון אדום – הם פריטים שירוממו כל ארון בגדים גברי מפוהק. עם זאת, הישמרו מגזרת המכנסיים הנמוכה עם הכיסים שחותכים את הישבן, שלא החמיאה גם לדוגמנים בתצוגה.
שתי הערות לסיום:
1. נכון שטרנד הכאפייה (אותו סמל למאבק של שחרור העם הפלסטיני) נורא אופנתי היום באירופה ויפן, וצעיפים צבעוניים בדוגמת הכאפייה נמכרים בשוק של קאמדן בחמש ליש"ט. ונכון שהייתם מתים להכניס את זה גם לקולקציה שלכם. אבל האינטרפרטציה הסמי-משובצת שנראית "דמוי כאפיה" שהופיעה בתצוגה וגם ב"פאשן גייד" של הקולקציה, היא פשוט גרסה מגוחכת. לא חייבים לאמץ כל טרנד ואם כבר, אז עדיף למכור את הדבר האמיתי ולא לעשות "כיבוש נאור" לאותו פריט לבוש.
2. גם אם בוחרים בשני פרזנטורים מובילים, אין טעם בבימוי תצוגה בו הם מובילים אותה בכל מקטע חדש של התצוגה. אני עדיין מתלבט מה אנכרוניסטי יותר – פרזנטורים או חלוקת התצוגה למקטעים. כך או כך, מהשורה הראשונה זה פשוט משעמם נורא.
